בעקבות העירפול (פאנפיק לדם האולימפוס, עם הספויילרים של גורלו של אפולו)

סבי היה טיטאן הים נראוס , וסבתי הייתה טתיס, טיטנית ואלת מים. ואני?

אני, הודיה המסכנה שרק רצתה להמשיך בחייה הרגילים מאוד, ותודה ששאלתם, בישראל, התגליתי כבת תטיס בשנייה הראשונה בה כף רגלי דרכה במחנה החצויים. תטיס, לכל מי שהרים גבה בשאלה עכשיו, היא אלת השלום. בגדול, די נדפקתי.

לפעמים הדרך היחידה לגרום לכולםן להבין שזה שאת הבת של מישהו לא אומרת שאת חייבת להיות כמוהו, היא לצאת אל מסע מטורף בעקבות הקסם שלו. וזה בדיוק מה שקורה לי, אלואיז דרק, כשהכול התחיל להסתבך מבחינת האלים ובני התמותה. אוף, הייתי מוכנה לעשות הכול כדי להמשיך לישון לנצח כמו כול שאר האחים שלי למחצה בביתן חמש עשרה.