הפח ההפכפך
  • Reads 120
  • Votes 5
  • Parts 4
  • Reads 120
  • Votes 5
  • Parts 4
Ongoing, First published Sep 11, 2020
⚠️אזהרה: הסיפור יכול להכיל חלקים מפחידים
האחריות היא על הקורא בלבד. ⚠️

משהו מסריח קורה פה, וזה לא הריח של הבושה.
זה הריח שלו. האדם שהרס להן את החיים.
מה עושים כשמישהו רודף אחריך, ולא משחרר?
הן מנסות בכל הכוח, לרוץ, לברוח, והוא?
הוא אף פעם לא יחזור
כי הוא אף פעם לא ילך...

* הסיפור נכתב ע״י שתי סופרות
All Rights Reserved
Sign up to add הפח ההפכפך to your library and receive updates
or
#81מסתורין
Content Guidelines
You may also like
Trapped Barbie by cat443322
6 parts Ongoing
תקציר: היא תמיד הייתה הקורבן. עיניה הירוקות הגדולות ושיערה הבלונדיני הארוך הפכו אותה למראה מושלם - בובת ברבי חלולה, לכאורה ללא פגם. אבל מתחת לחזות המושלמת הסתתרו צלקות שאיש לא ראה, צלקות שנצרבו מילדות מלאה בכאב, תחת ידיהם של אביה ושני אחיה. הם הפכו את חייה לגיהינום, עד שהיא איבדה את עצמה בתוך תהום של פחד ושנאה עצמית. ואז הופיע אנטוניו דולצ'יו. עיניו החודרות הבטיחו מחסה, חיוכו הקריר לחש מילים שהרגישו כמו הצלה. היא נאחזה בו, נאחזת בהבטחותיו כמו שמישהו שבור נאחז ביד היחידה שמושטת אליו. אבל היד הזו לא משכה אותה החוצה - היא דחפה אותה עמוק יותר לתוך משחק שלא הבינה את חוקיו. אנטוניו לא היה מושיע. הוא היה צייד, שתמיד מצא את דרכו לטרף שלו. הוא ראה בה לא יותר מאשליה, נערת ברבי מושלמת שאפשר לשבור, לכבול, לנצל. ואז בא החוזה. חתימתה הייתה הסוף של החופש שלה והתחלה של משהו אפל הרבה יותר. היא הצליחה לברוח פעם אחת, חצי שנה של חופש חמקמק, אבל הוא מצא אותה - בתוך ההמון, במועדון אפלולי, כמו צל שמסרב לעזוב. עכשיו היא לכודה בעולם שלו, בעולם שבו הוא שולט, והיא רק חלק מהשליטה הזו. כל צעד שלה מרגיש כמו מלכודת, כל מבט שלו מזכיר לה שאין לה לאן לברוח גורלה נגזר - האם תצליח לשבור את השלשלאות, או שזה רק תחילתו של משחק אפל ומסוכן יותר?
You may also like
Slide 1 of 10
שבויה באפלה cover
 משוגעת - crazy  cover
האמת על דיסני cover
The Vampire who kidnapped me (הערפד שחטף אותי) cover
הפכתי לזונה  cover
לא אומרים לסטיבן לא cover
Room number 127 cover
הצד השני cover
לבד cover
Trapped Barbie cover

שבויה באפלה

53 parts Ongoing

הוא תמיד היה שם, לא משנה מה. "רוצי עכבר קטן" שמעתי את קולו הנמוך והלטיני. "ועם תמצא אותי? אם אני לא רוצה לרוץ?" שאלתי בתמימות. "אוי כדי לך להתחיל לרוץ עכבר" הוא גיכך. "למה?" שאלתי בעודי מתנשפת