מקלט החיות של היקום

״הלימה היא, כמובן, עניין יחסי.״ חייכתי והעברתי לו את השלט לפּוֹד. ״נגביר מהירות? עוד יסגרו לפני שבכלל יצאנו מהרכב.״

הוא נעץ מבטים בשלט. ״גם מהירות היא עניין יחסי.״

״במיוחד לעת זיקנה, סבאל׳ה.״ זו לא הייתה אשמתו, הוא פשוט שייך לדור ישן, שמרן, והססן. לי לא הייתה בעיה כזו. בגלל זה הייתה לנו הלימה מושלמת בדואליות. נופפתי את השלט מול עיניו. נתתי לו עוד כמה שניות שלא יגיד אחר כך שהנוכחות שלי לא מאפשרת לו מספיק זמן לבצע קבלת החלטות עצמאית. ספרתי בראש...לאט ככל האפשר:

נָנוֹ-בּוֹט אחד קם בבוקר.
שני נָנוֹ-בּוֹטִים מתעוררים.
שלושה נָנוֹ-בּוֹטִים חגים באוויר.
ארבעה נָנוֹ-בּוֹטִים יוצרים מעגל.
חמישה נָנוֹ-בּוֹטִים מרחפים מעל השלט.
שישה נָנוֹ-בּוֹטִים-

״סיכמנו שאת הפּוֹד מתפעלים רק עם השלט! בלי נָנוֹ-בּוֹטִים!״ כצפוי, סופי חטף לי את השלט מהיד. הוא לא לחץ על הכפתור שימוסס את הנָנוֹ-בּוֹטִים שמרכיבים את הפּוֹד-הכפתור שיאפשר לנו לצאת החוצה.