קוראים לי זיו ברקת, אני שחצן יהיר מעצבן סטציונר ומאפיונר מדרגה ראשונה.. אני לא בוחר איך לחיות, החיים בוחרים לי איך לחיות אותם,ואני לא מתלונן. לא חשבתי שאני אמצא את עצמי בגיל 27 עם ילדה מלאכית בת 7 עם קוקיות קטנות ועניים כחולות ענקיות.. וגומות שיכולות להמיס אפילו את השטן בכבודו ובעצמו. גם לא חשבתי שאחרי שאני יגדל את הילדה הזאת חמש שנים..אחותה הגדולה תפרוץ לחיי כמו מלחמת עולם השניה. ואני גם לא חשבתי שאני אתאהב באחות הזאת עד כדי כאב.
אז כן, הסתבכתי לגמרי..רוצים לדעת איך לעזאזל הגעתי למצב שיש לי ילדה ואני מאוהב באחותה הגדולה שמטריפה לי את השכל? טוב אתם צריכים קודם להבין..אני שוחה עם הזרם, גם כשהוא מנפץ עליי גלים בגודל של ביגפוט.
טוב..לא חשבתי שזה יקרה אבל הנה, קוראים לי סול אני בת 20, סטודנטית למדעי המחשב לשעבר..אין לי חברות חוץ מאחת שהיא גם השכנה שלי וקוראים לה טוהר.. ויש לי אחות קטנה..אחות קטנה שחשבתי שמתה. אך גיליתי שהיא חיה..והיא גדלה אצל האיש הכי שחצן מעצבן חתיך ומטריף..ובחתיך המטריף הזה התאהבתי.
מכיל-
תכנים מיניים,אלכוהול,דם,מוות,שפה גסה,סמים,פגיעה עצמית,פגיעה מינית
כל הזכויות שמורות לי,
אין להעתיק ולשכפל,
תודה❤
הספר הראשון בסדרת הלהבות
כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**
אני לכודה. ממש ככה, יש לי אזיקים על הידיים ואין לי את היכולת פשוט לקום וללכת. החופש שלי נגנב לפני שבע שנים.
תמיד ידעתי שחיים עם משפחה כמו שלי אמורים להיות קשים. אבא שלי נמצא עמוק בתוך המאפיה האיטלקית.
אני עצמי הייתי עמוק בתוך המאפיה בזכות האירוסים לקאפו הבא. כך שתמיד הלכנו לפי הכללים. אבי הוא אדם נוקשה מאוד אבל לא כלפינו הוא תמיד היה רך.
לא הכרתי את הצד האלים. את הצד הכואב שיש במאפיה.
אבל זה הגיע.
בזמן שכולם חושבים שאני קבורה עומק באדמה אני עדיין כאן. נושמת. מקווה שיום אחד אצליח לצאת. אני כבר לא אני. כמעט בלתי אפשרי לזהות אותי. כי אני כבולה עמוק בתוך המאפיה הרוסית.
לכודה בין כאוס מוחלט, נקמה ועולם הפשע.
העולם שנולדתי אליו.
(ספר ראשון בסדרת הלהבות)
**כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**