אביה של מיה הוא סופר מתוסכל שלא הצליח לרשום שום דבר ממנו היה מרוצה במשך חמשת השנים האחרונות. יש רק דבר אחד שהוא משוכנע שיעזור לו וזה לעזוב את מקום מגורם הנוכחי לטובת עיירה נידחת שתעורר בו מחדש את היצר היצירתי.
אף אחד לא שאל את מיה לפני שכל הדברים נארזו לתוך ארגזים והועברו אל המקום החדש שבו עליה לפלס את דרכה מחדש.
בעיירה קטנה כולם מכירים את כולם וכולם מרגישים בנוח לתחוב את אפיהם לעיסקי שכניהם.
יש רק אחד שהוא שונה, יש רק אחד שבמקום לנסות להכניס את מיה לתוך חיו כמה שיותר מהר נראה שהיא רק מנסה להתרחק ממנה. זה מספיק כדי לעורר את סקרנותה.
עד מהרה הסקרנות מתחלפת רצון עז להכיר אותו ולפתוח את הדלת לתוך חייו.