״אתה בסדר?״, קול של בחור נשמע לאוזני, לא זיהיתי אותו אבל היה לו מין משהו בקול שגרם לי לרצות לשמוע אותו מדבר אליי שוב, ״כן, אמ... אני, כאילו, כן, תודה״, גמגמתי בלי הפסקה, ה סיטואציה כל כך מביכה שרק רציתי לדפוק את הראש בקיר ולשכוח מזה, ״יד?״ הוא שאל, מציע לי עזרה לקום, הסתכלתי למעלה וכל מה שראיתי זה נער גבוה עם תלתלים שנראים כל כך טוב, התאורה העירה אל תוך העיניים הירוקות שלו, הם היו כל כך עמוקות שלא יכולתי להפסיק להסתכל עליהן, הוא גיחך ויכולתי לראות בשנייה את הגומות העמוקות שלו שרק עוד יותר מבליטות את החיוך היפה שלו, שאלתי את עצמי מי זה, יצא לי להכיר את כל החברים של נייל, אבל מי זה?
הספר הראשון בסדרת הלהבות
כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**
אני לכודה. ממש ככה, יש לי אזיקים על הידיים ואין לי את היכולת פשוט לקום וללכת. החופש שלי נגנב לפני שבע שנים.
תמיד ידעתי שחיים עם משפחה כמו שלי אמורים להיות קשים. אבא שלי נמצא עמוק בתוך המאפיה האיטלקית.
אני עצמי הייתי עמוק בתוך המאפיה בזכות האירוסים לקאפו הבא. כך שתמיד הלכנו לפי הכללים. אבי הוא אדם נוקשה מאוד אבל לא כלפינו הוא תמיד היה רך.
לא הכרתי את הצד האלים. את הצד הכואב שיש במאפיה.
אבל זה הגיע.
בזמן שכולם חושבים שאני קבורה עומק באדמה אני עדיין כאן. נושמת. מקווה שיום אחד אצליח לצאת. אני כבר לא אני. כמעט בלתי אפשרי לזהות אותי. כי אני כבולה עמוק בתוך המאפיה הרוסית.
לכודה בין כאוס מוחלט, נקמה ועולם הפשע.
העולם שנולדתי אליו.
(ספר ראשון בסדרת הלהבות)
**כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**