Alpha organization
  • مقروء 1,477
  • صوت 85
  • أجزاء 26
  • مقروء 1,477
  • صوت 85
  • أجزاء 26
مستمرة، تم نشرها في مايو ٠٥, ٢٠٢١
ונוס חזרה אחרי שנתיים במסווה, היא זייפה את המוות של עצמה בשביל להדריך חבורה של פושעים במחנה קיץ למרגלים צעירים, ואין דבר שהיא שונאת יותר באותו זמן מאשר הארגון שאליו היא שייכת. אבל... הסיבה שהיא כל כך שונאת אותו קשורה לזה שהיא שנאה שעצרו לה את המשימה באמצע? או שזה קשור לדניאל רנירו, קאפו צעיר שהיה מסוכן יותר מכל בוס מאפיה אי פעם?

סנואו היא הילדה הטובה, היא לא תעשה צרות, היא לא תפקפק בהנחיות של המפקדים שלה, והיא סוכנת המודיעין הכי טובה שהיתה באקדמיה מאז הקמתה. אבל כשהיא מגיעה למחנה היא לא יכולה להתנער מהתחושה שמשהו פה ממש לא בסדר.

אנטרה עברה תהליך, מילדת רחוב וסוחרת סמים לסוכנת מצטיינת, ועכשיו התפקיד שלה זה לעזור  לילדים כמוה, לא משנה כמה הם מתוסבכים.

מרטין רגיל לקבל הכל, וונוס היא הדבר היחידי שהוא לא יכול לקבל. אבל הוא לא יוותר בנסיון להשיג את מה שהוא רוצה, ואין קו שהוא לא יחצה בשביל לעשות את זה.

**טריגרים**
אזכורים של אלימות מינית
אלכוהול
סמים
אזכורים של סקס
אלימות


**טיוטה גולמית**
جميع الحقوق محفوظة
قم بالتسجيل كي تُضيف Alpha organization إلى مكتبتك وتتلقى التحديثات
أو
#1מחנהקיץ
إرشادات المحتوى
قد تعجبك أيضاً
חוב מלוכלך  بقلم stitch_sagit1
51 جزء undefined أجزاء إكمال
ארוטיקה אפלה, BDSM, גבר אלפא, פנטזיה רומנטית, מיריבים לאוהבים, נישואי נוחות. ״המגע שלו כמו איום, כמו לחישה שקטה של המוות. כל נגיעה גורמת לי לרצות לברוח ליערות החשוכים. הלוואי שאוכל לברוח מהשד שלי.״ נולדתי עם חוב על הכתפיים - כס המלוכה של משפחת טרסדור. לפעמים הוא קשה מנשוא, אבל מגיל צעיר חונכתי להאמין שהוא טהור. אני אשמור את תמימותי לבעלי, למלך שלי, והוא ישמור את עצמו לכבודי. אישה שלא שומרת את עצמה תסבול, ולא תהיה דבר מלבד נערת ליווי. זונה. אף אחד לא פאקינג טרח להסביר לי שבעלי לעתיד הוא חתיכת מניאק שלא רוצה אותי, וגם לא שמר על תמימותו לליל כלולותינו. אני לא סובלת אותו, את ההבעה היהירה שלו, את הלחישות המרושעות שלו באוזני. יש לי תמיד רצון עז להכות אותו. אך למרות השנאה העזה שלי כלפיו, כמו צחוק הגורל ויריקה בפרצוף שלי - אני נמשכת לדיאבלו, השד שלי. אי אפשר להתכחש לסקס האפיל שנוכחותו משאירה אחריו, לעיניו הירוקות שמלאות זעם, לתווי פניו החדים, ולגופו המרשים עם צלקות המלחמה. כל מילה שיוצאת מפיו נשמעת מחושבת וקרירה, כזו שמעבירה רעד לכל אורך עמוד השדרה שלי. בגיל שמונה עשרה אני מאבדת את אימי במלחמה הנוראית, ונודרת את נדר הנישואים כמו כלבה טובה. אני שונאת את דיאבלו סטונהאם.