היאורה תשליכוהו

"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי-טוב הוא ותצפנהו שלושה ירחים. ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תיבת גֹמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור."

זה היה בשיעור ספרות הראשון השנה. סיפרתי למורה שלי על זה שפרסמתי ספר בוואטפד והוא מקום ראשון בקטגוריית מיתולוגיה והיא התלהבה ואמרה שיש תחרות של כתיבת סיפורים קצרים על דמויות תנכ"יות ורצתה שאשתתף. הסכמתי, למרות שהיו לי רק שלושה ימים לחשיבה על רעיון וכתיבת הסיפור. (דרך אגב, התבקשתי לכתוב את הסיפור בגוף ראשון, שהדמות הראשית מספרת את מה שקרה, ובגלל זה הוא כתוב ככה- אני בדרך כלל כותבת בגוף שלישי)

הייתי בטוחה שאני הולכת להביא לידי ביטוי את אחת הנשים בתנ"ך- באמת- מגיע להן! חשבתי על דבורה, יעל... ואז חשבתי על יוכבד. האישה שהיתה צריכה להתמודד עם החיים הקשים במצרים והכי נורא- הניתוק מהבן שלה, שעוד לפני שהספיק לגדול או לעשות משהו, בתקופה שאפילו לא נכנסת לטווח הזיכרון של בני אדם, נגזר עליו גזר דין מוות. עליו ועל עוד המון ילדים חפים מפשע שרק נולדו או אפילו עוד לא נולדו. "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". ולמה? מהסיבה הפשוטה שהם יהודים. מהסיבה הפשוטה שהם... שונים... אבל יוכבד לא וויתרה. היא מורדת.