1 D is back
  • Reads 16
  • Votes 4
  • Parts 1
  • Reads 16
  • Votes 4
  • Parts 1
Ongoing, First published May 31, 2021
גמור
אנחנו ארבע, ארבע שרק חיכו לרגע הזה, וואן דיירקשן- הם חזרו
All Rights Reserved
Sign up to add 1 D is back to your library and receive updates
or
#39one
Content Guidelines
You may also like
מישהו שומר עליי by NofarBT
57 parts Complete
"אני ואתה, אנחנו שני אנשים זרים." אמרתי בטון נמוך נועצת את מבטי בעיניו. "זה לא חייב להישאר ככה," השיב בשקט, יכולתי לחוש בנשימתו על פניי. "ככה אני רוצה שזה יישאר." חתמתי את דבריי. העפתי את ידו שאחזה בי, תפסתי את ילקוטי ויצאתי החוצה, טורקת את הדלת אחריי. *** מאי היא נערה מתבגרת בת 17, אדישה, צינית, שלילית ולא ממש חברותית. אביה הוא בעל עסקים מוצלח, מה שאומר שקיבלה תמיד את מה שחפצה בו. היא מתגוררת באחוזה יוקרתית ואף יש לה אומנת שמטפלת בכל צרכיה. אפשר היה לחשוב שלא חסר לה דבר, למעט העובדה שאיבדה את אמה וחיי האהבה שציפתה להם לא זוהרים ממש כפי שחשבה. טאנר בן ה 21 הוא ההפך הגמור ממנה. הוא אופטימי, מצחיק וחם, וזאת למרות הקשיים בחייו. הוא מתגורר בדירה שכורה יחד עם אחותו הקטנה סידני ונאלץ להתמודד עם החובות שהותיר לו אביו. הוא משקיע את כל מאמציו למען עתידה של אחותו, ואף עובד בכמה עבודות בכדי לממן את לימודיה ולשלם את שכר הדירה. חייהם מצטלבים זה בזו לילה אחד במועדון ה"דאנס" כשטאנר מבחין בבחור המנסה לנצל את מאי ועוזר לה כנגדו. באותו לילה מקבל טאנר הצעה לה הוא לא יכול לסרב, ומאותו רגע, חלה בחייהם תפנית שלה אף אחד מהם לא ציפה.
You may also like
Slide 1 of 10
שנאה על הקצה  cover
Daddy's little girl cover
Say you won't let go cover
my brother best friend cover
חבר מהעבר cover
Fight for you cover
About US / boyXboy cover
מישהו שומר עליי cover
כמו אחות קטנה cover
The Bet-hebrew cover

שנאה על הקצה

13 parts Ongoing

בין שנאה שמציתה כל ויכוח לרגשות שמתחילים לערער את הכללים, יולי וסהר יצטרכו להבין האם אפשר להישאר אויבים כשהלב מתחיל לפעום בקצב אחר? תמיד אמרו שאני וסהר מושלמים אחד לשנייה, ואני? אני לא סובלת אותו. הוא מתנשא,עוקצני,בעייתי ותמיד נראה כאילו לא אכפת לו מכלום. אז למה דווקא הוא מצליח להוציא אותי מכל איזון? זה התחיל ביום הראשון של כיתה י״א, כשהוא שוב זרק איזו הערה צינית שרק הדגישה כמה אני לא סובלת אותו. אבל איכשהו, דווקא שהכי ניסיתי להתרחק, מצאתי את עצמי נמשכת למשהו שאני לא מצליחה להסביר. האם אני באמת שונאת אותו? או שאולי, עמוק בפנים, יש שם משהו אחר שמפחיד אותי לגלות?