My guardian angel

יורד לי דם. היא השתגעה יותר מתמיד. אני לא יכולה לספוג את זה יותר...
כואב לי, אני בודדה. זה רק אני והיא עכשיו ואין לי מה לעשות.
למה דווקא אני? למה דווקא לי? - אלה השאלות שאני שואלת כל בוקר, צהריים וערב. מה אני אמורה לעשות עכשיו? נגמרו לי כבר הדמעות. היא ממשיכה לזרוק עליי דברים, ממשיכה לקלל אותי, ״אין לי בת״. היא חוזרת על המשפט הזה שוב ושוב.
כנראה שגם היום אני ישנה בחוץ, מארחת חברה לערימות הגדולות של השלג. כמו כל יום בשבוע האחרון.