״זה פשוט.. אנחנו חיים על הקצה, הארי. טעות אחת, ובחיים לא נוכל לראות אחד את השני שוב״ הארי תמיד היה רודף שמלות. הבחור הזה מבית הספר, שתמיד היו בנות מסביבו. הוא בחיים לא חשב שהוא מסוגל לאהוב בנים. הוא אוהב בנות, ורק בנות, אוקיי? זה היה ככה עד שהמורה החדש לאנגלית נכנס לתמונה. הדבר הראשון שהארי עשה כאשר הוא ראה את מר טומלינסון, שהיה מבוגר ממנו בחמש שנים בלבד, היה לבהות בו. איך זה הגיוני שיש בעולם בחור כזה יפה? מה קורה כשהארי מבין שלמרות הכל, הוא מתאהב בבנאדם שבהחלט אסור לו להתאהב, ושהרגשות הם הדדיים?