מֵעֵבֶר

״מּאַחוֹריִ מּסּיּכתּ הּשּׁקּריִםּ , יּשׁנּהּ אמּתּ.״
ים אברהמי, השקרים מהעבר שלה מאיימים להציף את חייה ולהטביע אותם תחת המים הקרים, היא לעולם לא לקחה סיכון- הסיכונים הגיעו אליה. הצלקות מן העבר חרוטות על ליבה כקעקוע ולעולם לא ירדו. ״הן בונות אותי. הן הופכות אותי למי שאני היום״ כך נהגה להגיד לעצמה בכל פעם מחדש לאחר שזיכרון הציף את מחשבותיה בכאב, העבר שלה היה מסובך, קשה להחזיק את הכל תחת הידיים ולא לתת לזה ללכת, אלה שהיו הכי קרובים אליה- הם אלו שהחזיקו את הסכין ונעצו אותו בתוך גבה, הפגיעה כבר מגיעה לפני ההתרחשות, האשמה מציפה את ליבה כמו תמיד, אבל זאת היא, זאת ים אברהמי, מכוסה בצלקות לא נגמרות שרק מעטים יודעים מהן, רק מעטים זכו להיחשף לתוך ליבה השבור לרסיסים כה קטנים שגם האנשים הטובים ביותר- לא יצליחו לאסוף. זוהי פיסת העבר הקשה שלה, היא סוחבת אותה על גבה כל יום גם כשהיא נהיית קשה מנשוא,
זאת ים אברהמי, הבחורה הכי חזקה שתכירו.

״אני לא יכול להישאר תקוע בעבר כשאני רואה שאין לנו עתיד.״

עולמה מתהפך כאשר היא פוגשת אותו, הוא לא קרוב לאנשים שהיא מכירה או נהגה להכיר, כל אחד בחיה שונה. כולן מתלהבות מהשם הגדול שלו ואני נוהגת לבוז להן, זה מגוכח.
אבל מה קורה כשאני, ים אברהמי. נופלת אליו?