"מי לעזאזל לחץ על כפתור האושר במקום על כפתור ההשמה העצמית?"
זאת הייתה השאלה האחרונה לפני שהכל התפרק לגמרי.
ברוכים הבאים לדאונטאון - עולם שלם המתרחש מתחת לפני הקרקע, אגדה שנדמה ששכחו אותה בני האדם וגם האלים. בין תחנות רכבת נטושות, רציפים חשוכים וקרונות חלודים, מסתתרת קהילה חבויה, סודית ומרתקת. עשרות אנשים שנסיבות חייהם הביאו אותם לכאן, העבר שלהם הוכתם, ההווה מתמוסס בין הידיים והעתיד חסר סיכוי. אך כאן, בין הקרונות החלודים כולם מקבלים הזדמנות שווה וכאן גם נוצרה להם מטרה אחת משותפת: להפוך את המקום השבור הזה לבית.
אריקה, יחד עם לוקה, לורה, אנסטסיה וג'ורג' הקטן, שוקדים כבר כמה שנים על בניית חייהם מחדש. הם שיפצו את הקרונות, האירו את המנהרות האפלות, והחזירו ניצוץ של תקווה למקום שאיש לא האמין בו, אך ממש כשהם חושבים שהם מצאו את מקומם ואת השלווה שמגיעה להם, בעיות מתחילות לצוץ.
שקרים, בגידות ואהבות נכזבות מכתימים את הרציפים בדם, הלילות הפכו סוערים ולבנים והלב לא שקט.
זאת לא הפעם הראשונה שמשברים נוצרים בעיר התחתית, אך הפעם - הפעם אפילו הקירות לא מחזיקים מעמד וכשהזמן מתקתק והכל מתפורר, נותר רק לשאול, מי יהיה הראשון שיגרום לדאונטאון ליפול?
התקרבתי אליו, כך ששפתיי היו קרובות לאוזנו, "בוא אני אגיד לך מה הולך לקרות. אתה הולך לנסות להתחיל איתי, לקנות לי משקאות, אולי אפילו לנסות לשכר אותי, בתקווה שיתמזל מזלך ותיקח אותי איתך הלילה. אני מצידי, אייבש אותך עם הערות ציניות שיסתמו לך את הפה. אבל כמובן שאתה לא תוותר, כי אני הרי אמרתי לך לא והאגו הגברי שלך יכריח אותך להמשיך לנסות להתחיל איתי. אני אמשיך לענות בציניות ואסרב לכל הצעה שתציע לי." התרחקתי ממנו כדי להביט בפניו המשועשעות, חיוך מיליון דולר פרוס על פניו.
"אז מה את מציעה שאני אעשה?" הוא שאל בשעשוע.
"אני אומרת, בוא נחסוך לעצמנו את הכמה דקות הבאות מהחיים שלנו ופשוט תלך ותניח לי." טפחתי לו על הכתף בחיוך והסתובבתי על הכיסא בחזרה לבר.
__
הכירו את ריילי.
מבחוץ, הבחורה הצינית, השנונה, העוקצנית והכיפית בחבורה.
מבפנים, החבורה שעברה טרגדיה במשפחה, אותה היא חיה יום-יום.
היא לא תיארה לעצמה שמפגש סתמי במועדון, דחייה אחת, והודעה ממספר לא מוכר ישנו את חייה ויהפכו אותם לגמרי.
לטובה או לרעה?
את זה עוד נגלה.