צמאים לדם

"למה את מחכה? לכי מכאן, רוצי!"
אך במקום להקשיב לו , אני קפואה, לא מסוגלת להגיב.
הם מתקרבים אלינו, עם כידונים וקלשונים.
"את צריכה לשמור על חייך, לפני שתשמרי על חיי, רוצי מכאן!"
הוא צועק ודוחף אותי.
ואז הם יורים בו, אני מביטה בגופו הופך לאפר מול עיני.
אני רצה במהירות הלא רגילה שלי, בורחת ובורחת.
מאז ליל הרצח הראשון, מעולם לא חשבתי לעצמי שאוכל לאהוב מישהו.
איך יכולתי לחשוב על חיים בלעדיו?
טיפשה שכמותי.
ליל הרצח הראשון היה לפני כמאה שנים, הלילה שבו נהפכתי ליצור שאני.
הפכתי לצמאת-דם.