THE PRINCE AND I

עד הפעם השלישית זה יכול להיות צירוף מקרים, אחרי הפעם השישית התקשיתי להאמין בזה "אתה עוקב אחרי או משהו?"

"עוקב?" הוא חייך ונראה רגוע יחסית לאדם שהרגע האשימו אותו בהטרדה "באמת יש לך בעיות לבטוח באנשים, אה סלמה?"

"באנשים לא, אבל אתה לא 'אנשים'" ירתי לעברו.

"לא?" איסיין הרים גבה בשעשוע והעיניים שלו זהרו באור שבאופן מטריד רק הפך אותו להרבה יותר יפה.

"התכוונתי..." המילים נתקעו לי בגרון וכל מה שיכולתי לחשוב עליו עכשיו זה עד כמה הבחור היה מושלם. לעזאזל, תתאפסי על עצמך סלמה. "זאת אומרת, אתה יותר מרק בן אדם" נסתי לתקן את הטעות שלי, בולעת את הרוק ומכריחה את עצמי לחשוב על כל דבר מלבד קו הלסת החזק, העיניים המהממות בעלות העומק הנסתר והשפתיים המשורטטות האלו שמעוררות בך את הרצון העז לעבור למושב ממול ולצרפת לו את הצורה. "לרובנו אתה יותר כמו איקון, אז.." המשכתי למלמל, נמנעת מלהביט בו ומתפללת שלא ישים לב לזה.

"אז זאת הסיבה שאת מנסה להתחמק מהמבט שלי?" שמעתי אותו מגחך.

לכל הרוחות, "מי מתחמק?" שבתי להביט בו, מבינה איזו טעות זאת הייתה. עכשיו הוא רכן קדימה ונעץ בי מבט סקרן שגרם ללב שלי להתחיל להשתולל.

"אם את אומרת" איסיין חזר להישען לאחור ולמספר רגעים רק בהה בחלון "צדקת דרך אגב" אמר לבסוף.

"סליחה?" הצלחתי להגיד בקושי, רבה עם הלב שלי