שלומלום!
כן, החלטתי לפתוח ספר לדברים רנדומליים שהם לא עובדות על מיתולוגיות או קטעי כתיבה שלא קשורים לכלום.
בכל מקרה, כאן יהיו תמונות שצילמתי (אני אוהבת לצלם, למי שלא יודע) ודברים רנדומליים אחרים שאני אחליט לשים בספר הזה מסיבה לא ידועה כלשהי
//סכנה!! הכניסה על אחריותכם בלבד!//
*אין כניסה לאנשים נורמליים או לרוב היצורים האנושיים באשר הם
**לא מומלץ לילדים מתחת לגיל חמש, נשים בהריון, או אנשים בעלי מוח
*** החברה (אני) אינה אחראית לכל נזק מוחי, נפשי, ספרותי ו/או גופני שעלול להיגרם או ייגרם בצורה ישירה או עקיפה בעת קריאת ספר זה
(רגע, מה זה בעצם נזק ספרו- לא משנה, כנראה עדיף לי לא להבין את עצמי במקרה הזה)
בכל מקרה, קריאה מהנה! ^^
הרגע היחיד בחייו של אייס שממלא אותו שלווה, הוא הרגע שהכניס אותו אל מאחוריי הסורגים.
שלוש יריות.
על אף שהראשונה כבר הרגה אותו, הוא המשיך לירות עוד שתיים. למה? ככה. כי זה הגיע לבן זונה.
הוא לא מתחרט שעשה את זה.
גם לא כשמפקד הכלא מחליט לאמלל את חייו האומללים גם כך ושם אותו בתא עם האדם שכולם מכנים לוציפר.
אך זה לא מספיק, מישהו עושה הכול בכדי להוריד את אייס על ברכיו, האפשרות היחידה שנותרה לו היא להשיב מלחמה.