'והכל מבולגן אצלי, יותר מתמיד. המחשבות רצות בראשי, כמו פסיכי, ככה אני מרגיש. אובססיבי לדבר שנעלם. יש בי רצון עז לדבר שכבר לא כאן.
והכל בבלגן אצלי בראש, והמחברות והספרים והמחשב והפלאפון לא עוזרים לנקות מחשבות, ובטח לא התמונה שעל הקיר, היא מחמירה את המצב.
יכולתי להמשיך מחדש, בדף חדש, אבל אני איש מטומטם.
אני דבק לעבר, נוסטלגיה זורמת אצלי בדם. ואני מפחד ממחר, כי אני לא יודע מה הולך לקרות מחר.
והעתיד כה גדול, מפחיד ושחור.
והיא לא שם, היא לא בעתיד, לפחות לא בעתיד שלי.
אז למה לי לחכות לעתיד אם היא לא מחכה לי שם, למה לי לרצות את מחר למרות שאני יודע שהיא לא תיהיה שם מחר.
והכל אצלי מבולגן.
אני רוצה אותי ואותה מהעבר בעתיד של מחר.'