לנצח ויותר

******הסיפור מוקפא ובעריכה, יעלה בקרוב בשלמותו******

אני בובה.
תתני לי יורשים, התעלמי מהאישה שאני אוהב, גלמי את תפקידך. אלה הן המילים שהוא אמר לי.
עיניו ירקו אש כחולה. הוא פשוט זועם עלי.
אבל זה בסדר כי אמרתי לו שאני מעדיפה למות מאשר למלא את דרישותיו.

אני לא אהיה בודדה. אני לא אהיה עוד בובה.
אם הוא מעוניין לשכנע אותי להישאר בעולם הזה. הוא צריך לוותר עליה. כי זו אני או היא.

לא ביקשתי את הדבר הזה. לא הייתי מוכנה מראש למה שקרה. אם הייתי גרה לצידו הייתי אולי פוגשת אותו עוד בגיל צעיר.
אולי היינו מתחברים או אפילו.. מתאהבים.
כי גורלנו נשזר זה בזו.
אבל זה לא קרה.

כי אני מצאתי את עצמי באי נידח.
והוא גר בארמון. התאהב באישה אחרת ואז גילה על קיומי.
עכשיו אני מחוייבת להיות אישתו. אם ארצה או לא.

האם אנה תתאהב במהירות לאדם שמיועד לה מאז ומתמיד ?
האם תסכים להיות שותפתו או שבאמת אין לה הרבה ברירות.
אפילו שהוא עם משהי אחרת ?

**כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**