"אני מצטערת שצעקתי עליך," היא הביטה בו.
"את לא צריכה להצטער," הוא כרך זרוע סביבה והבזיק חיוך חמוד.
הם ישבו ככה, אחד לצד השני, בדממה נעימה, מאזינים לקול הגלים שנשמעו מחוץ למערה במשך דקות.
קיף נעמד והושיט לה יד כדי לעזור לה לקום, "מרגישה מוכנה לחזור?".
היא הנהנה והתרוממה גם היא.
הוא פנה ללכת אבל היא הרגישה צורך לשאול אותו עוד משהו אחרון.
"קיף...".
קיף הביט בה בשאלה.
"אתה... זה... זה מאוד כואב לך להיות לידי?" היא הביטה בו בחשש.
"אוי, פוסטר, את לא צריכה לדאוג לזה כל כך-" הוא אמר ועיניו הכחולות הבזיקו אליה, "אני רוצה להיות לידך-".
סופי הייתה ידועה בכך שלא חשבה לעומק על כל מה שעשתה, כנראה זה מה שעזר לה כשהיא התקרבה עוד צעד אחד נועז לעברו, הרימה את ראשה לעברה ו... הצמידה את שפתיה לשפתיו, קוטעת את מילותיו על הסף.
***
(מתוך פרק 8)
*
סיפור ההמשך של קוטלס
{ובעיקר של קיפוסטר}
ציר זמן: אחרי הניצחון על הנסתרים ושאר האויבים. זה בעיקר סיפור שיפים.
הסיפור מתייחס לכמה פרטים ספציפים בלבד וישנם פרטים שהתעלמנו מהם.
{קראנו עד 7- כולל. יהיו ספוילרים!)
נציין בתחילת כל פרק מספר דברים שהתעלמנו מהם וביטלנו אותם \ הוספנו אותם בפאנפיק.
!תהנו♥️
Y & T
~הושלם~
כאשר מר קפלן הביט בו, הוא הרגיש נמוך וקטן. אבל גם כאשר מר קפלן הביט בכל אדם אחר שנמנה עם המושג "בן אנוש", הוא נראה בעיניו נמוך וקטן. אז זה היה נסבל.
בארי השתדל לאורך זמן רב לשנוא אותו, ובהתחלה, זה היה קל. למעשה, תומאס קפלן, עורך הדין המוכשר, הקל מאוד על סובביו לסלוד ממנו. הוא היה אדם נוקשה וקריר שמבט מתנשא נסוח על פניו כברירת מחדל טבעית. הוא תמיד מיהר ודיבר בזריזות כאילו האדם שמנהל איתו את השיחה מעכב אותו. באופן כללי, שידר מר קפלן דבר ברור מאוד: הוא לא מתעניין בך.
לצערו של בארי, וקראו לו מזוכיסט, הסלידה שהוא חש מהר מאוד התחלפה לר גש מגעיל ומתסכל הרבה יותר. הוא... לעזאזל, הוא התאהב בו.
*מכיל תכנים מיניים.