"עשה טוב - תן מעצמך לאנשים שלא יכולים לתת לעצמם.
חשוב כל יום על סיבה אחת לחיות, ותחיה.
תחיה את החיים, כי החיים הם מתנה.
וכשהכוכבים נופלים מהשמיים,
אבט למעלה -
כי אני אהיה שם".
אלו היו המילים האחרונות שג'וש שמע מאימו, לפני שנפטרה ממחלת הסרטן.
הן היו חלק מהסיבה למה הוא מתנדב כבר שלוש שנים במוסד לילדים ונוער בסיכון עם מחלות רקע.
ג'וש בן השבע עשרה, אולי נראה כנער הזהב מבחוץ, אבל הוא מלא בביקורת עצמית וכעס עצור מבפנים.
הוא העסיק את עצמו בספורט והתנדבות, כדי לא לתת לרגשות להשתלט על החשיכה הגדלה בליבו. הוא נתן כמה שיכל מעצמו לאחרים, ולמוסד שהוא אוהב...
או יותר נכון, אהב, עד שפגש את איידן.
נער המטופל במוסד, הסובל מפָּארַאפְּלֶגְיָה כתוצאה מהפרעה פוסט-טראומתית, אשר אידיאולוגית חייו היא לחכות למוות הבלתי נמנע בשתיקה שאף אחד לא הצליח להפר, ובמיוחד לא ג'וש - הנער שאיידן נהג לתעב.
במסגרת פרויקט של צוות המוסד, ג'וש ואיידן שובצו כשותפים לצורך מטרה נסתרת, ולכל אחד מהם סיבה אחרת המקרבת אותו אל חייו של השני.
כדי להשיג את מטרותיהם, הם יצטרכו לסמוך זה על זה, הם יצטרכו לחשוף את סודותיהם.
אבל מה יקרה, כשהסוד הגדול ביותר יתגלה...
במקום שבו הכוכבים נופלים מהשמיים?
תתכן אלימות פיזית או מילולית, שפה גסה וכדו'.
☆
הספר הראשון בסדרת הלהבות
כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**
אני לכודה. ממש ככה, יש לי אזיקים על הידיים ואין לי את היכולת פשוט לקום וללכת. החופש שלי נגנב לפני שבע שנים.
תמיד ידעתי שחיים עם משפחה כמו שלי אמורים להיות קשים. אבא שלי נמצא עמוק בתוך המאפיה האיטלקית.
אני עצמי הייתי עמוק בתוך המאפיה בזכות האירוסים לקאפו הבא. כך שתמיד הלכנו לפי הכללים. אבי הוא אדם נוקשה מאוד אבל לא כלפינו הוא תמיד היה רך.
לא הכרתי את הצד האלים. את הצד הכואב שיש במאפיה.
אבל זה הגיע.
בזמן שכולם חושבים שאני קבורה עומק באדמה אני עדיין כאן. נושמת. מקווה שיום אחד אצליח לצאת. אני כבר לא אני. כמעט בלתי אפשרי לזהות אותי. כי אני כבולה עמוק בתוך המאפיה הרוסית.
לכודה בין כאוס מוחלט, נקמה ועולם הפשע.
העולם שנולדתי אליו.
(ספר ראשון בסדרת הלהבות)
**כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**