העולם שמעבר לקסם

הם מוצאים אותה. הם לוחשים אליה.
חומרים דוממים כביכול. רוחות הטבע.
כשהיא פותחת את הברז והמים זורמים, נדמה לה שהיא שומעת מיליוני קולות שונים, לוחשים, מילותיהם מתערבבות.
"פעםזהלאהיהככה.... אבלהיאשומעתטוב... בצלזהלאבריאלך..."
המילים שהיא שומעת נשזרות אלה באלה, נלחשות במהירות עצומה עד שהן נדמות כמעט למילה אחת.
אבל לא רק המים מדברים אליה.
גם פצפוץ האש, גם שריקת הרוח, גם אדמה שנשפכת אל הקרקע, את כל זה מוחה מתרגם למילים.
יש כמה מילים שחוזרות על עצמן, מילים כמו "הם תקועים", "הזיוף", "הילדה האמיתית", "העולם שמעבר".
אבל יותר מכולם, צמד אחד של מילים חוזר על עצמו שוב ושוב, זועק באוזניה, נלחש אינספור פעמים ואף פעם לא מרפה.
"זו היא".