כולנו חווים את הרגע המעצבן הזה שבו דווקא כשסוף סוף מתחילים לכתוב צץ לו הקול הביקורתי במוח ומתחיל לבקר כל מילה שמוקלדת. טוב , אני מניחה שזה קורה לכולם ...או לכל מי שכותב לפחות .
בכל אופן, אצלי כל הערה מעצבנת כזו מצד המוח ( המעצבן ביותר) שלי , הופכת לוויכוח של ממש עם המחשב ות שלי. וכך , בכל פעם שאני מתיישבת לכתוב משהו, אני מוצאת את עצמי מדברת אל המחשב המסכן שלי במשך שעתיים.
( כן כן אני יודעת שיש לי בעיות, אין צורך להזכיר לי את זה 🙄)
אז בשביל לפרוק קצת מהעצבים שלי על מוחי השיפוטי (ואולי גם לעורר קצת הזדהות על הדרך)
אני אפרסם כאן כול מיני ויכוחים מצחיקים, מטופשים וחסרי תועלת עם עצמי
אזהרה: מכיל חוסר שפיות וטמטום יתר
תהנו:-)
הרגע היחיד בחייו של אייס שממלא אותו שלווה, הוא הרגע שהכניס אותו אל מאחוריי הסורגים.
שלוש יריות.
על אף שהראשונה כבר הרגה אותו, הוא המשיך לירות עוד שתיים. למה? ככה. כי זה הגיע לבן זונה.
הוא לא מתחרט שעשה את זה.
גם לא כשמפקד הכלא מחליט לאמלל את חייו האומללים גם כך ושם אותו בתא עם האדם שכולם מכנים לוציפר.
אך זה לא מספיק, מישהו עושה הכול בכדי להוריד את אייס על ברכיו, האפשרות היחידה שנותרה לו היא להשיב מלחמה.