הרגשתי שנשימתי נעשית כבדה יותר ויותר. זה נכון מה שאומרים, שעל סף המוות פתאום רואים את כל החיים חולפים כבסרט נע. אמא לא זזה ודן נשך את שפתיו בכאב על כך שאינו יכול להציל את אחותו הקטנה. בספרים זה אף פעם לא כך. בספרים האנשים הרעים תמיד באים להפחיד, אומרים כמה שורות והולכים. לא כתוב שם שום דבר על אקדים שמוצמדים לראשים של בנות שש עשרה שעוד לא הספיקו כלום בחייהן. זה רק איום, ניסיתי להזכיר לעצמי. אבל החרדה שיתקה אותי. נפרדתי בליבי מהמשפחה המקסימה שלי ועצמתי עיניים.All Rights Reserved