נסיכת איי הדקלים

אייני זוכרת את היום בו נולדתי, כמובן. אבל שמעתי עליו מאמי. נולדתי בארמון של איי הדקלים. אמי אמרה שחלונה השקיף על החוף הרחב מגבוה, היה אפשר לראות את כל הדקלים והחול הלבן והמים הכחולים עד כאב שנמשכים עד לקצה העולם, עד האופק. מאותו חדר בו נולדתי היה אפשר לראות כרי דשא בהם ארוץ ואחבל, אפשר לשמוע מורים שעוד ילמדו אותי, אפשר לשמוע את אחיי הגדולים ואת רחש הגלים, אפשר לראות את המזח בו נפרדתי פרדות רבות, או את העץ שבצילו אתחתן. אפשר לראות את בית הקברות בו יקברו רבים מאהוביי.

אמי נתנה לי שם מתוק ועדין, שם שהיה שייך לאישה קדושה שלפני מאות שנים הגנה על תושבי העיר ממנה הגיעה אמי. בשפה עתיקה, שם זה אומר 'ילדה' אבל הוא לא ייזכר כשמה של ילדה או של קדושה.