מה אם הייתי אומר לכם ש"גיל זה רק מספר" זה לא קלישאה?
מה אם הייתי אומר לכם ש"נגד כל הסיכויים" זה לא קלישאה?
מה אם אני אגיד לכם שהקלישאות האלה לימדו אותי לחיים שלמים?
לואי טומלינסון לומד בתיכון סינטפורד למצוינות, תיכון סינטפורד הוא תיכון מושלם, ציונים מושלמים, תלמידים מחונכים, כי בתיכון סינטפורד אנחנו מצטיינים, אנחנו חייבים להצטיין, כולם פה תלמידים כל כך טובים מחונכים מצטיינים... נכון?
בתיכון סינטפורד התיכון מתחלק ל 2 קבוצות, קבוצת הילדים הטובים העשירים וקבוצת האלה שלא, לקבוצת העשירים קראו תנועת אנסון, על שם התלמיד שהמציא את התנועה, ג'קסון אנסון שאביו היה אדוארד אנסון, בין האנשים העשירים בעולם, לקבוצת העניים, האלה שמעשנים, שחיים את החיים הלא כל כך קלים קוראים תנועת לאראס, על שם מייקל לאראס, אבא של לא היה בין העשירים בעולם או עם איזה הישגים, מייקל פשוט ראה שג'קסון אנסון פותח קבוצה רק לעשירים והחליט להתנגד עם קבוצה משלו שגדלה גם היא, מייקל וג'קסון כבר מבוגרים, ברגע שמסיימים את התיכון צריך לעזוב את הקבוצות אז הם עזבו ועכשיו לכל קבוצה יש מנהיגים חדשים:
קבוצת האנסונים: ניק ארצ'ין, אבא שלו בעלים של איזה חברת מכוניות מפורסמת
קבוצת הלאראסים: הארי סטיילס, אמא שלו משלמת ל שכר דירה ושולחת לו כסף פעם בחודש מאיזה ח
.
״הגבול בין השנאה לאהבה דק. כך אומרים..״
...
שנה אחרונה.
שנה אחרונה ללימודים וזהו זה, סיימתי
עם הבית ספר לעד.
השנה לא אמורה להיות קשה,
אבל החיים נוטים לסטות מהשביל.
התאהבתי.
זו הייתה טעות.
דין קרטר היה השנאה הכי גדולה שלי אך
אני מניחה שזה מה שקורה כשמעגל
החברים שלך הוא אכן גם שלו.
סודות על גבי סודות צצים והדרך אינה נכונה,
העבר חוזר לחיים כמו גל בים הגדול.
הוא רודף אותנו.
העבר מלא בסודות והכל לא מצליח להתחבר לנו.
ג׳ו מגן על מישהו ועל כך סובל במעצר עד המשפט
המכריע שכולנו מחכים ומצפים אליו.
אך מה לא עושים בשביל האהבה, נכון?
עד כמה *אני* מוכנה להרחיק לכת
בשביל האהבה?
❀