Story cover for i can't.  by user81451253
i can't.
  • WpView
    Reads 15
  • WpVote
    Votes 0
  • WpPart
    Parts 1
  • WpView
    Reads 15
  • WpVote
    Votes 0
  • WpPart
    Parts 1
Ongoing, First published Feb 20, 2022
אור הייתה ילדה שרק רצתה יחס. לאור היה בן דודה שמאוד אהבה אותו. עם הזמן אור פיתחה אליו רגשות. אבל משפחת לא הסכימה. לבן דודה של אור היה גם רגשות כלפיה. אבל גם הוא לא יכל. אבל אור לא הסכימה עם זה ועשתה הכל בשביל להיות עם בן דודה.

(לבן דודה קוראים אביחי)

- מדובר על סיפור אמיתי-

אזהרות!!

* פגיעה עצמית.
* שפות גסות.
* אלימות.
* מחשבות אבדניות.
*דיכאון.
All Rights Reserved
Table of contents

1 part

Sign up to add i can't. to your library and receive updates
or
#34שמחה
Content Guidelines
You may also like
Dangerous passion by liel232323
51 parts Ongoing
"אני במקומך הייתי מתרחק עשרים צעדים אחורה, ומתנצל בפני הגברת." הוא הידק את אחיזתו על צווארי ונעץ בו מבט שהיה יכול להקפיא את הגהינום, "באתי להעביר מסר ממצ'טה, ואני לא נסוג בלי הסחורה" האקדח נשלף במהירות שיא ושניים משומריו כיוונו לעברנו אקדחים טעונים, הלחץ הפך לרעידות מטורפות והזיעה שנטפה במורד גבי הרטיבה את כולי והתערבבה עם המבול המטורף שניתך עלינו, הצינה ששררה בחוץ הקפיאה אותי עד לשד עצמותיי, עד שכבר לא יכולתי להבדיל ממה אני רועדת או ממה אני רטובה. "אני נותן לך הזדמנות אחרונה לשחרר אותה, לפני שאני מתחיל לשחק לך במוח" הוא אפילו לא ממצמץ כשהוא עונה לו, "אתה לא יודע שלא מאיימים על זונה עם זין? אין לי מה להפסיד." "אני לא מהמאיימים, הבוס שלך יודע את זה מצוין" "באתי לפה להעביר מסר, מצ'טה רוצה את הבחורה, אם אני לא מביא אותה, אני מת. אם אני לוקח אותה עכשיו, אני מת. אין לי מה להפסיד, נכון? אתה רוצה להרוג אותי? בבקשה, אבל תצטרך לעבור קודם דרך הבחורה." מכיל : תכנים מיניים, אלימות, הימורים, רציחות. הקריאה על אחריותכן... מקווה שתהינו ❤❤
You may also like
Slide 1 of 10
אדון אכזר cover
least breath cover
אמת כואבת cover
City of crime  cover
חסר שליטה cover
Dangerous passion cover
tough  love  cover
Kidnapped cover
בפעם הראשונה cover
בטעות cover

אדון אכזר

21 parts Complete

גמור קוראים לי מאלודי (מאל) בן 22, לומד באוניברסיטה למשפטים, רוצה להיות עורך דין מצליח וכבר בגיל 30, להיות שופט. אני משתכר מעט עם חבריי אחריי הלימודים הקשים ומוצא את עצמי מתעורר בביתו של בחור בעל קעקועים על כל זרועותיו ומחצית מצווארו. נאמונתי כלפיי אהבה מתחילות לעמוד במבחן. האם יש אהבה בעולם של חטיפות ואנשים כל כך שבריריים? אני לא נכנע. אני לא מגיב כשהוא צועק עליי. מתקפל בצד החדר, בוהה בשקט דרך החלון הגדול, דמעות שקטות זורמות על לחיי בלי רשות. אני שונא לבכות זה נוגד את כל החוקים של חיי, לבכות זה רק למתייאשים. אבל אולי, במצב שאני בוא, אני צריך להתייאש?