Into the hell again

לכל סרט אימה יש מבנה קבוע, גם אם מדובר בסרט שיצא באלפיים עשרים וגם אם מדובר בסרט מאלף תשע מאות תשעים. יש חוקיות קבועה שחוזרת על עצמה, אם זה ילדים שרואים את הרוחות, או שהדמות הכי לא צפוייה שורדת את הרוצח. ולא משנה בכמה סרטים תצפה, זה לא יכין אותך לדבר האמיתי. טוב, אלא אם אתה בנג׳מין.

בנג'מין בסך הכל הגיע ליום הולדת של חברתו לכיתה, הוא בדרך כלל נמנע ממסיבות, אבל אחיו הכריח אותו לצאת מהבית בשביל שיוכל להביא את בת זוגתו וכך הצעיר נתקע בדרכו למסיבה של המקובלים.
איך לומר זאת... הוא לא ממש מוכר, הוא מהדמויות האלה שכמעט ואף אחד לא מכיר, מתבודד שכזה. הוא הוזמן כי כולם הוזמנו, אבל הוא לא יכל לנחש שהמסיבה המשעממת אליה הגיע תהפוך להרפתקה מרתקת עבורו, לגילוי והתחזקות עצמית, למציאת אהבה ולמסע רצח אכזרי.

אבל כל זה קורה רק לאחר שעשו את הטעות שעושים בכל סרט אימה, ונכנסו לבית הנטוש מתוך חלק ממשחק אמת או חובה.