don't blame me // Larry stylinson

תמיד הייתי אדם חסר שליטה,
חצוף, רועש ומאוד אבל מאוד מבולגן.
בלגן היה מה שאני קם אליו כל יום.
ניסיתי לברוח, באמת, אבל לבלגן
שנאלצתי להכנס אליו - אין סוף.

טוב, זה לפחות מה שחשבתי,
עד שפגשתי.. אותו.

הוא היה טוב לב, אדיב, ומתוק.
היו לו חלומות גדולים, ואחד ספציפי,
שאם לא אני, הוא היה יכול להתגשם.
יום יום האשמה אוכלת אותי חיי,
אני מרגיש כאילו הרסתי את חייו.

לא התכוונתי להרוס
את מה שחלם עליו.
ניסיתי להלחם בלב שלי,
ברגשות שלי, בהשתוקקות שלי,
אבל לא הצלחתי, וזה הוביל לסיפור
מסובך שאני לא יודע אם הייתי
רוצה להיפטר מימנו.

אל תאשימו אותי,
זו לא אשמתי שהשתגעתי,
האהבה עשתה אותי משוגע.
אל תאשימו אותי.

"הוא היה יפה. אבל לא כמו אותם אנשים במגזינים. הוא היה יפה, על הדרך שבה חשב. הוא היה יפה, על הניצוץ הזה בעיניו כשדיבר על משהו שאהב. הוא היה יפה, על יכולתו לגרום לאנשים אחרים לחייך גם אם הוא היה עצוב. לא, הוא לא היה יפה למשהו זמני כמו המראה שלו כשמזדקנים, אם כי בעיניי הוא יפה תמיד - הוא היה יפה, עמוק עד נשמתו."