חיכיתי כהרגלי ליד בית הספר של אחיי הקטנים, השעה היתה שלוש וחצי ביום שני.
כרגיל ליום שני מצאתי בעיני את אותו נער שנהג לבלות כאן שעות בכל יום שני.
לא ידעתי את גילו אז הנחתי שהוא בערך בגילי. שיערו השטני התנופף ברוח וחשפו את פניו הנאות.
שלחתי אליו מבט נוסף ראה את משקפיו החומים ועיניו חומות-בהירות זוהרו בגבון מזהב מהשמש.
הנער ישב על הכיסא ליד השולחן הישן, לוח שחמט לידו, מחכה לכל אדם אשר מעוניין לשחק איתו במשחק ישן זה. לפעמים תהיתי לעצמי אם להצטרף עליו למשחק אך איך שהגעתי להחלטה אדם אחר התיישב מולו.
בנוסף לכך גם לא הייתי טוב במשחק זה, מלבד לדעת את החוקים הבסיסיים לא באמת ידעתי לשחק.
לבסוף החלטתי להצתרף עליו למשחק, מה כבר יכול לקרות?
*אהבת בנים*
אני מקווה שתאהבו את הסיפור
אהבת לי♡