"אני אופיר, נעים להכיר אותך" אמרתי לילדה החדשה. אופיר הוא נער בן 16, שני הוריו מתו כשהיה רק בן שלוש, אין לו אחים, או משפחה. כשהיה עוד קטן ניסו ראש העיר ואנשים שהרגישו רע למצוא לו מקום בטוח במשפחת אומנה, לפחות עד שיגדל, אבל כל פעם יותם צרח, בכה והרביץ. בגיל ארבעה עשרה החליטו לקנות לו בית משלו ולתת לו לגדול לבד. אולי זה נראה לכם טרגי ולא הגיוני, הרי מי ישים ילד בן ארבעה עשרה לגור לבד?! אבל ליותם זה היה הפתרון המושלם. בבית
הספר המצב לא היה יותר טוב בשביל אופיר, אמנם אף אחד לא יכל לצחוק עליו, כי בכל זאת לא נעים, אבל היה דבר אחד שכל בית ספרו עשה, גם המורים וגם התלמידים ובמיוחד ההורים, המבטים המרחמים, המבטים האלה של "אוי אני מצטער שההורים שלך מתו, אבל רוצה קולה?" או של "אני יודעת שאתה לא סובל אותי, ותאמין לי זה הדדי אבל ההורים שלי מכריחים אותי להיפגש איתך". אבל אז הכל רק מתחיל להסתבך: אהבה מסתורית,חברים חדשים ואיכשהו יותם מוצא את עצמו מסובך בפשע מסוכן.
-----------------------------------------------------------------
טריגרים: פשע,ניסיון התאבדות והפרעות אכילה.