רק עוד שלוש נשימות

מאז שאנבל זוכרת את עצמה היא תמיד בורחת, היא לא יודעת ממה היא בורחת אבל היא יודעת שאם היא תעצור הם יתפסו אותה. עברו כבר שבע שנים מאז רצח הוריה ועדין לא תפסו את האשמים.
היא זוכרת את אותו היום שבו הם נכנסו הבית, חמישה גברים לבושי שחור היא לא ראיתי את הפנים שלהם רק שמע את הצעקה של אמה כאשר הסכין ננעצה בגופה.
היא זוכרת את הדם שהשפריץ על הרצפה ממש ליד מקום המחבא שלה, דם הוריה.
היא יכולה לברוח אבל לא להתחבא..