מְאַהֵב סוֹדִי

״אולי האהבה הזו תמצא בית בזמן אחר.״

אושר
נערה בת שבע עשרה שאיבדה את אביה בתאונת דרכים נוראית בזמן שהייתה יחד איתו ברכב וניצלה והיא הייתה רק בת שש, לאחר הלוויה שלו אימה נכנסה לדיכאון קשה והיא בקושי יכלה לטפל בה עד שהכירה את אבשלום, ושאושר הייתה בת עשר אבשלום התגרש מאישתו והתחתן עם אסתי, אושר לא אהבה את המצב החדש ובמיוחד לא אהבה את הרעיון שהיה לה אח חורג, שהייתה בת שלוש עשרה אחיה החורג עבר לגור יחד עם אימו עד שהוא חוזר שוב אחרי שנים

לביא גדול ממני בחמש שנים, לפני כמה שבועות הוא חגג עשרים ושתים, ולעזעל הוא הפך להיות חתיכת מניאק, שהיינו ילדים הוא אהב להתעלל בי , אני לא סובלת אותו בחיים לא סבלתי, למרות שלפעמים היו לנו רגעים חמודים, הוא כעס על אבא שלו זה ברור והוא הוציא את הכעס שלו עליי,
למרות השינאה שלי כלפיו הוא היה פאקינג אל

ושוב אני צריכה להתמודד שוב עם נוכחותו, והנער המעצבן שאהב להטריף אותי הפך לגבר שגורם לכול אישה ליפול לרגליה

ואולי גם לי

~הכתיבה משתפרת~