"...החזקתי לו את היד בפעם הראשונה.כל הגוף
שלי רעד,הרגשתי שהלב שלי דופק במהירות..."
טוב נו אני אתחיל לספר לכם....
טוב אז זה די אירוני.יום
שלישי,27.1.2011,שיעור שלישי בכיתה,שיעור ביולוגיה,הכל אותו הדבר,מורה מעצבנת אותן
הפנים,אותו קול ציפציף של ניק הילד המעצבן שיושב מאחורי,ואז צלצול סיום שיעור,
"סוף סוף" צעקתי,ויצאתי עם חברים מהכיתה לקפיטריה.
קצת נחת אחרי השיעור. שתיתי קולה,מארק שתה ברד,מארק הוא החבר הכי טוב שלי,יש לו
בעיות חום בשיא הקור הוא שותה משהו קר או אוכל גלידה,הוא תמיד עם קצר בחורף,כן הוא
קצת מוזר,טוב בחזרה להפסקה,מנדי אכל אוכל שהוא הביא מהבית,לירי הייתה בפלאפון כמו
תמיד באינסטה והעלתה איתנו סלפי,מריה הביאה את הגיטרה שלה והתחילה לנגן,אנחנו
חבורה שממש אוהבת מוזיקה וזה גם מה שחיבר בנינו.
הצלצול לסוף ההפסקה התחיל ועצר אותנו באמצע הנגינה,כל אחד הלך לשיעור שלו,שיעור
רביעי,שיעור היסטוריה,דווקא אחלה מורה,מצחיקה,יפה,מעבירה את השיעור בכיף,ונותנת לך
חשק ללמוד(היא והדרכים שלה),נשאר לנו 20 דקות לסוף השיעור,זמן חופשי, שלושה דפיקות
זריזות על הדלת ורוברט המנהל של בית ספר נכנס עם תלמיד חדש,התלמיד הזה היה פשוט
מושלם,הוא היה שקט וביישן,הוא שיחק בידיו,וחייך חיוך תמים,וכל כך מתוק,הוא היה
לבוש יפה,עם ג'ינס אדום מקופל
"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים."
הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים."
הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני."
"הוכח זאת."
הארי קם והסתובב סביב השולחן. הוא רכן מעל דראקו, יד אחת על כיסאו והשנייה על השולחן. פניהם היו במרחק סנטימטר בלבד, כל כך קרובים שדראקו יכל לראות כתמי חום בעיני האזמרגד שלו.
"אני לא רואה שום אומץ." התגרה דראקו.
ואז הארי נישק אותו. ידיו של הארי נפלו על כתפיו כל כך מהר שדראקו התנדנד על מושבו. דראקו הושיט את ידו ותפס את החולצה של הארי בניסיון לשמור על שיווי המשקל שלו, מה שהביא לכך ששני הבנים נפלו על הקרקע כשהארי על העליונה. לחייו של הארי היו אדומות ממבוכה כשניסה לקום. אבל כל מה שיכל לעשות זה לברך את בירכו של דראקו.
דראקו הניח את ידיו על מותניו של הארי. "תפסיק. תן לי."
בתנועה זורמת אחת, דרארו סובב אותם, ככה שהוא כרע ברך מול הארי.
"ולצורך התייחסות עתידית," דראקו חייך. "אני תמיד בטופ."