"...החזקתי לו את היד בפעם הראשונה.כל הגוף
שלי רעד,הרגשתי שהלב שלי דופק במהירות..."
טוב נו אני אתחיל לספר לכם....
טוב אז זה די אירוני.יום
שלישי,27.1.2011,שיעור שלישי בכיתה,שיעור ביולוגיה,הכל אותו הדבר,מורה מעצבנת אותן
הפנים,אותו קול ציפציף של ניק הילד המעצבן שיושב מאחורי,ואז צלצול סיום שיעור,
"סוף סוף" צעקתי,ויצאתי עם חברים מהכיתה לקפיטריה.
קצת נחת אחרי השיעור. שתיתי קולה,מארק שתה ברד,מארק הוא החבר הכי טוב שלי,יש לו
בעיות חום בשיא הקור הוא שותה משהו קר או אוכל גלידה,הוא תמיד עם קצר בחורף,כן הוא
קצת מוזר,טוב בחזרה להפסקה,מנדי אכל אוכל שהוא הביא מהבית,לירי הייתה בפלאפון כמו
תמיד באינסטה והעלתה איתנו סלפי,מריה הביאה את הגיטרה שלה והתחילה לנגן,אנחנו
חבורה שממש אוהבת מוזיקה וזה גם מה שחיבר בנינו.
הצלצול לסוף ההפסקה התחיל ועצר אותנו באמצע הנגינה,כל אחד הלך לשיעור שלו,שיעור
רביעי,שיעור היסטוריה,דווקא אחלה מורה,מצחיקה,יפה,מעבירה את השיעור בכיף,ונותנת לך
חשק ללמוד(היא והדרכים שלה),נשאר לנו 20 דקות לסוף השיעור,זמן חופשי, שלושה דפיקות
זריזות על הדלת ורוברט המנהל של בית ספר נכנס עם תלמיד חדש,התלמיד הזה היה פשוט
מושלם,הוא היה שקט וביישן,הוא שיחק בידיו,וחייך חיוך תמים,וכל כך מתוק,הוא היה
לבוש יפה,עם ג'ינס אדום מקופל
הסיפור קופץ שנתיים מסוף הספר הקודם, כלומר לסוף כיתה יב של קאי.
בשבועיים האחרונים ללימודים, כמובן כמו בכל שנה, בסוף הלימודים לא ממש לומדים אבל לעולם יש כוונות אחרות בנוגע לקאי. (אלה מה?)
יום אחד מר האיזווה נכנס לכיתה עם הודעה שגורמת לכולם להתלהב אבל לקאי פחות. הרבה פחות.
כרגיל, משהו קורה עם קאי לא משנה מה, לטוב ולרע. והפעם לא ישברו אותה.
......
תיראו אנשימות, אין לי שמץ מה קורה אחרי העונה השלישית וזה כולל את המוות של מידנייט, את הסיפור עם הוקס שהוא הפך להיות גיבור סמוי או שיט כזה, והקטע שבאקוגו מת אבל לא מת, מידוריה מתחרפן ומר האיזוואה מוריד לעצמו את הרגל.
אז לטובת כולנו אני לא מחשיבה את כל אלה בספר שלי. ואני ממש מצטערת על זה אבל אני מבטיחה שזה יהיה שווה את זה