THE internal

"בבקשה אל תשלחו אותי לשם! אבא אני מתחננת!"
הבטתי בפנייה של אמא, היא לא הולכת להכחיש את דבריו של אבא."היית צריכה לחשוב על זה לפני שנהיית זונה"
"הוא אנס אותי אבא! אני נשבעת לך! אמא בבקשה, את מאמינה לי נכון?" ידעתי שהיא לא תענה לי על זה. "אל תערבי את אמא שלך! החלטתי שאת הולכת לפנמייה וזהו! את בושה למאפייה הספרדית, חתיכת זונה! לכי לחדר שלך תארזי, מחר בחמש לפנות בוקר יקחו אותך לפנמייה" ידעתי שזאת המילה האחרונה של אבא, אני לא יכולה לריב איתו הוא כבר החליט. אבל האם זה הגיוני שהורה לא מאמין שהבת שלו נאנסה? אם כן איזה מן הורה הוא?
*******************************************************************
"מתאו במשך שלוש שנים אנחנו מחכים שתהיה לנו הזדמנות סוף סוף לנקום! אתה רוצה להרוס את זה רק בגלל שאתה אומר שהיא לא אשמה?" איך רפאל לא יכול להבין את זה? "היא לא אשמה שנולדה למשפחה שלהם, אנחנו אשמים שנולדנו לאבא כמו שלנו? הוא עושה לו חיים ואנחנו נתקענו בחור הזה שאתה קורא לו בית. אתה יודע מה?, בוא ננקום, אבל ברגע שיהיו לך רגשות אשם על זה שאתה מצטער שהרגת מישהי שלא עשתה את זה אל תתחרט כי זה יהיה מאוחר מדי" אם ככה בא לו, שיהנה. אני ינקום אישית במאפייה הספרדית. אני לא יצטרך את הבת שלהם.

~חברים הספר מחיל
*אונס
*התאבדות
*סקס אפיל
*ותוכן רגיש

-קריאתכם היא על אחריותכ