אדון אכזר

גמור
קוראים לי מאלודי (מאל) בן 22, לומד באוניברסיטה למשפטים, רוצה להיות עורך דין מצליח וכבר בגיל 30, להיות שופט.

אני משתכר מעט עם חבריי אחריי הלימודים הקשים ומוצא את עצמי מתעורר בביתו של בחור בעל קעקועים על כל זרועותיו ומחצית מצווארו.
נאמונתי כלפיי אהבה מתחילות לעמוד במבחן.
האם יש אהבה בעולם של חטיפות ואנשים כל כך שבריריים?
אני לא נכנע.
אני לא מגיב כשהוא צועק עליי.
מתקפל בצד החדר, בוהה בשקט דרך החלון הגדול, דמעות שקטות זורמות על לחיי בלי רשות.
אני שונא לבכות זה נוגד את כל החוקים של חיי, לבכות זה רק למתייאשים.
אבל אולי, במצב שאני בוא, אני צריך להתייאש?