לואי פולט נשימה רועדת. "אני אוהב אותך," הוא אומר.
"לך תזדיין," הארי עונה.
"אתה יודע שתמיד אהבתי אותך," לואי ממשיך, לא מפסיק להכיר במה שהארי אמר.
הארי מניד בראש ו. "אני יודע, אבל לפעמים אני תוהה אם זה אי פעם קרה רק כי גדלנו ביחד. מעולם לא נפרדנו לואי, אף פעם, במשך כל כך הרבה שנים, וברגע שנפרדנו אתה פשוט עזבת אותי. אז לפעמים, כשאני מרשה לעצמי לחשוב על זה, אני חושב שאולי בגלל זה אנחנו זה לא עובד. פשוט היית כל כך רגיל ללאהוב אותי כי לא ידעת שום דבר אחר."
הסיפור המקורי הוא של הכותבת Amory ב- ao3.
ג׳יסונג הוא תלמיד רגיל כמו כולם החיים שלו היו מושלמים תמיד היה לו את סונגמין החבר הכי טוב שלנו שהיה גדול ממנו ועבד בבית קפה ליד בית הספר אבל יום אחד החליפו את המורה של הכיתה של ג׳יסונג זה לא כזה הפריע מי ילמד אותו הוא רק רצה ללמוד אבל למורה שלו היו תוכניות אחרת ״שלום תתחלקו לזוגות ונתחיל״ ״אבל המורה אין לי זוג מה לעשות?״ תהיה איתי״