תסמונת שטוקהולם

״תנשק אותי״ אני מתחננת אליו
״ איפה?״ טוני מחייך חיוך ערמומי
״בפה״ אני אומרת ומנסה למשוך אותו אליי
״לא, אני אנשק אותך קודם במקום אחר״ אני מרגישה את איברי נרטב מהמילים שלו
טוני תופס את ידיי ומקבע אותן לצדדים, ובאותו הרגע יורד אל בין רגליי
לנקודה הרגישה ביותר שלי ~

מרין וחברתה הטובה סך הכל רצו לטוס לנפוש ברומא, הן חסכו לכך מספיק, עבדו קשה, וחיכו לזה חצי שנה.
עד הרגע שיורש העצר, ראש המאפייה האכזר טוני, עושה הכל חוץ מלתת למרין מרגוע.
והיא, כילדה הטובה, הכנועה, והביישנית, לא יכולה לעשות דבר בנוגע לזה, ובעצם כשמדובר טוני, אין אחת שלא נופלת בקסמיו.

קריאה מהנה :)