*הסיפור הושלם*
קוראים לי אדוארד דה קוסקינן.
אבל חוץ מאבא שלי אף אחד לא משתמש בשם שלי. אני הנסיך. מילה שלי היא חוק.
אני אכזרי יותר ממה שכולם חושבים. אף אחד לא יפקפק בי.
אף אחד לא יעמוד בדרכי בדרך לכתר, ישנם אנשים שרוצים לראות אותי מת, אבל אני יכול להבטיח לכם, שהם ימותו לפני שיספקו לחשוב על זה.
אני מוכן לרמוס את כל מי שיעמוד בדרכי, כדי להבטיח שאהיה בסוף מלך.
אין לי מקום בלב לרגשות או לאהבה, כל החיים שלי חינכו אותי למלוך, ועכשיו אני סוף סוף אני מוכן.
טוב נו, על מי אני עובד, זה מה שאני מנסה להראות כלפי חוץ, אבל בפנים, שום דבר ממה שאמרתי באמת עובד.
אני מתגעגע לאמא שלי, המלכה.
ואני רוצה להיות מלך, הלוואי שהייתי מוכן לזה.
אני איזבל. אני אף אחת.
אני רגילה להיות שקופה.
כל חיי הייתי כזאת, בעצם, לא כל חיי, אבל את התקופה הטובה אני בקושי זוכרת.
בגיל 19 נמכרתי לארמון. מאז אלה הם חיי. כבר שנה שלמה.
אתם רגילים שאמא משכיבה אותכם לישון נותנת לכם נשיקה ושרה לכם עד שאתם נרדמים? אין לי את זה. אף פעם לא היה לי.
אני בוכה. זה מה שעוזר לי להרדם.
אני לא רוצה בחיים. אין לי על מה להגן ולהילחם.
אין לי משפחה, היא נטשה אותי, אין לי אף אחד.
בקושי את עצמי יש לי, וגם זה, כבר מזמן נלקח ממני.
נועה:
ההורים שלי מתו מתאונת דרכים ואני הייתי איתם על הרכב אבל שרדתי.
לפני חודש הסוכן שהיה שם ההורים שלי סימס לי ואמר לי שהחברים הכי טובים של ההורים שלי הסכימו לאמץ אותי, הם גרו בקוסטה ריקה ואני באמריקה, שני המדינות הכי שונות שיש, ישר סירבתי ללכת אבל לא הייתה לי ברירה...
לוקאס:
היו להורים שלי חברים הכי טובים שמתו בתאונת דרכים ואחרי כמה שבועות הם אומרים לי שהילדה שלהם שרדה והיא עוברת לגור איתנו..
אני חושב שהיא יכולה להסתדר והיא לא צריכה לבוא אלינו.
אני יודע מה אתם חושבים, שאני מגעיל, אבל זה באמת לא נחוץ שהיא תעבור לגור איתנו לפי דעתי...