איך הייתם מרגישים אם אבא שלכם היה נפטר ביום ההולדת שלכם? ואמא שלכם היתה עוזבת אותכם בשל כך? והייתם מתחילים לראות חזיונות ולשמוע דברים? וכולם, כולל אתם, הייתם חושבים שהשתגעתם? זה הסיפור שלי. אז היי, אני סופי, ואני בת 14. החיים שלי המשיכו כרגיל, בערך, שום דבר מיוחד או משונה, חוץ מתחושת הבדידות, והחזיונות. החזיונות היו נוראיים, עם הבדידות הצלחתי להתמודד, היה לי את החתולה שלי. עד לאותו יום גורלי, אותו היום בו גיליתי את השער, היום ששינה את הכל.
* הסיפור עוד לא גמור, השם ישתנה, התמונה תשתנה, גם התיאור ישתנה, בבקשה תנו צאנס ותנסו, זה יעזור לי ממש *
זכויות יוצרים לי, לעצמי, ולאנוכי, סער :)