כמו זוג יונים

לכולנו יש תוחלת חיים שנקבע לנו מראש.
אין לנו שום גישה לשנות את הנקבע.
וזה מאוד מכאיב לאבד.
בעיקר כשאנחנו אוהבים מישהו.
לחשוב שלא נראה אותו ,נשמע אותו או נרגיש אותו יותר, זו מחשבה כואבת.
ובמילים האחרונות שלו הלב נשבר,
בלי שום הסבר אלו המילים היפות ביותר שיצאו ממנו.
לפעמים האדם הזה הוא כל מה שיש לך בחיים.
אתה לא בטוח שכדאי להמשיך לחיות.
אז אתה מחבק אותו חזק. כאילו אתה שומר עליו ממלאך המוות.
יכולים לקרוא לזה הקרבה.
או במילים אחרות זוג יונים.

(זמן הספר מבוסס על איזור שנות השמונים או פחות לא בטוחה)

בשביל סקי וקשת התוכים האהובים שלי.
קיבלתי את האשראה ממכם.
נבהלתי כל כך ובכיתי כשהבנתי שמתתם.
אבל הדבר שהכי נגע לי בלב הוא לראות אותכם מתכרבלים זה עם זה.
אני בטוחה שהייתם מודעים לזה שהזדקנתם והגיע הזמן להיפרד מהעולם.
החלטתם לגמור עם מי שאתם הכי אוהבים באהבה.
תודה לכם.