רוכבת אלייך

יסמין:
חמש שנים לאחר מות אבי אני חוזרת יחד עם אמא שלי לקיבוץ בו גדלתי.
הנופים המרהיבים נשארו זהים, האגמים והשקיעות האדומות, הארווה בה נהגתי לרכב על סוסים... הכל נשאר זהה בדיוק כמו שהיה, אני מרגישה שייכת ובבית , אף שנותקתי מכל החיים שהיו לי בעיר.
אהבתי לרכיבה מעולם לא פסקה, ואני נרגשת כל כך לחזור לעשות זאת אחריי הרבה זמן שלא.
אך ישנה בעיה אחת. המורה לרכיבה שלי הוא לא אחר מהקיבוצניק המרוחק והמתבודד שנוהג להציק לי ולהקניט אותי בכל אפשרות שניתנת לו.
הוא יהיר, מתנשא ויפהפה משהייתי רוצה להודות.