"Ouch. I have done it..Again."
קולה המצמרר של הזמרת שאני כל כך אוהדת בקע מהרמקולים. שוב אני כאן. שוב שומעת את אותו השיר. החתך שיצרתי על פרק ידי השמאלית הניב טיפות אדומות מעטות שהתנפצו על רצפת חדרי. רק רציתי שהכאב הנפשי יעלם. הייתי מוכנה לעשות הכל, כולל ליצור כאב פיזי כדי להתמודד עם הנפשי.
סיפור מרתק המשלב רומנטיקה, דרמה וקומדיה.
הסיפור נותן נקודת מבט שונה, כזו של הכאובים בחברה... מסביב לדיאנה סובבים כל המקרים והדמויות בסיפור: החל מאמא שלה, זואי השתיינית, עד לשכנה הכובש והעשיר, דיימן.
אביה עזב את הבית כשהייתה בת שמונה וחצי, ורוב חייה מתמקדים בבית הספר ובעבודה- בשונה מחייהן של הבנות האחרות בגיל 16 שסובבים סביב בנים ומסיבות.
מה יהיה עם דיימן-היותר-מידי-סקרן? או עם האקס המתוסבך שלה, לוגן? ומה עם זואי שמתעללת בה?
(תופתעו לגלות שהסיפור לא צפוי כפי שנשמע)
**הסיפור מכיל קללות, סמים, פגיעה עצמית, אלכוהליזם ועוד**
לסיפור מתוכננת עונה שניה, ויש דברים חדשים ומפתיעים לצפות להם; דמויות חדשות ועזיבתן של ישנות... וזה עוד לא הכל.
שיר הכאב בסיפור הוא השיר:
״Breath Me"
שאותו שרה הזמרת:
״Sia"
זאת תחושה נוראית. שכובלים אותך ומרתקים אותך למקום.
לוקחים לך את היכולת לשלוט על עצמך.
לוקחים לך את האנושיות.
דורכים עליך. מכים אותך.
אתה מנסה להילחם אבל אתה חלש.
שחזרתי הביתה אחרי שנתיים.
הכל השתנה. אחותי, הקשר שלי עם הוריי. ובמיוחד תומס.
הוא כל הזמן מנסה להתקרב רק שהוא לא מבין שאני לא מסוגל.
עמוק בפנים אני יודע שאני זקוק לעזרה.
מעולם לא קיבלתי אותה. ברחתי ממנה.
אולי בגלל זה אני כזה דפוק. אני כבר לא הצ׳ארלי שכולם מכירים ואוהבים אני משהו אחר לחלוטין.
(הסיפור הוא המשך על צ׳ארלי הבן של ניקי ואמה.
מ- ביום שתעז)
*לא חובה לקרוא קודם את ביום שתעז אבל תמיד מומלץ.*
**כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**