מעולם לא הסכמתי לזה. לא רציתי בזה. אבל היה לו כוח שכנוע מושלם. אף אחד לא האמין לי ואפילו עדיין לא מאמינים לי. חברות חושבות שהמצאתי לצחוקים. ההורים לא האמינו עד שהובהלתי לבית החולים על סף מוות. אבל לא נורא זה בסדר. כי עכשיו הם יקראו את הכל. את כל מה שלא סיפרתי. את כל מה שהרגשתי. את הפחד כששמעתי את הצעדים שלו. את הדקירות של הכאבים בליווי הדם שזרם כמו ים והחבורות שהוסתרו במשך שנה. קוראים לי אלה. ואיך קראו לו? השטן.