הוא ידע

כדי להתחיל את הסיפור הזה, צריך ללכת כמה שנים טובות אחורה. "אתה לא תשיג אותי!" אמרתי לו, אמרתי את זה לאותו ילד עם עיניים אפורות בהירות כמו העננים והחיוך שכל אחד נפל אל קסמיו. "אל תזלזלי בי!" אמר בביטחון ולאחר כמה שניות עקף אותי, עצר אותי והתחיל לדגדג אותי מה שהרגיש כמו נצח. עד שנפלנו על הדשא הירוק ונרגענו לכמה שניות. ישר התחלתי להסמיק כשהוא שילב את ידי בידו והפרפרים בבטן התחילו להופיע. "את תגעגעי אליי" אמר בלחישה חסרת אונים. "ברור שאני אתגעגע אלייך למה אתה בככל מהסס" אמרתי קצת עצובה שחשב שאני לא אתגעגע אליו. לאחר שתיקה מביכה הוא אמר "אני יכול לתת לך משהו לפני שתלכי, משהו כמזכרת" תוך כדי שעברנו משכיבה לעמידה. "כן ברור" אמרתי קצת מתרגשת. הוא הלך צעד לכיווני והתחלתי לחשוש לא הבנתי מה הוא רוצה אבל זרמתי לא התרחקתי. הוא החזיק את פני והרים אותם למעלה כדי שאסתכל עליו, ואז זה קרה יותר טוב מבכל חלום שרק יכולתי לדמיין.

הוא נישק אותי