״בעולם כמו שלנו, בעולם שאני נולדתי אליו קיימים שלושה סוגים של דם, שלושה סוגים של עיניים- האדום- חסרי הכוחות שממלאים את הממלכה בטוב וביופי שלהם, שחיים תחת שליטת המלוכה אבל גם זה משתנה מזמן לזמן מאחר שאבי הוא המלך הטוב והרחום שהממלכה אי פעם ידעה. הכחול- כל מי שנולד למשפחת המלוכה, מלך, מלכה, נסיך או נסיכה ואפילו דודים ודודות, המלוכה, אלה שיושבים בארמון ושומעים לעם שלהם, לאנשים שלהם או לפחות ככה זה אמור להיות, לפחות אני יודעת שככה זה בבית שלי. והורוד- דם שנגלה לפני שנים אבל עם היסטוריית ארוכת שנים ואפילו ארוכת מאות, ועכשיו לא משנה לאן אלך אני תמיד אפגוש אותם, דבר ששוב גורם לליבי להתמלא בגאווה מלאה כלפיי סבתי וסבי. אז למה את עיניו הייתי כל כך מופתעת לראות? למה עיניו היו שונות כל כך ממה שלימדו אותי וממה שידעתי? למה בכל פעם שנטפלה יורדת על הלילה אני רק מחכה לזוג עיניו שיביטו לשלי מבעד המסך החשוך כמו הרגל שהיה אך כבר נגמר?״ ״החושך לא קיים, החושך זוהי המצאה של הילדים הקטנים שמפחדים ללכת לישון בלילה, אבל כאשר אתה גודל אתה יודע, אתה יודע שהחושך לא מפחיד, מה שמפחיד אל האנשים שמשתמשים בו לרעתם ולכן החשיכה היא לא מה שמפחיד אותם, אלא האפילה, יש את הסוג הראשון של האור- האור הפשוט שקל לכבות אותו, האור שלא מזיק אבל שגם ל