תפוז מכני

אני שונאת את כולם, פשוט כולם.
אימא שלי, אבא שלי שנפטר עוד לפני שבכלל נולדתי. ואת האב החורג החדש שלי.
טוב טוב, סליחה. או איך שאימא שלי אומרת? ״שפה, תמר. שפה״ בתחת שלי פאק.
אז אני תמר, תמר לוי.. ואימא שלי היא היצור הכי חמוד ומשוגע עלי האדמות, אבל גם הכי אנוכי. למה אתם שואלים?
אוקיי.. אז אני גרה, או לפחות גרתי עד עכשיו בלונדון, עם אימא שלי.
אבא שלי היה בריטי ואימא שלי עברה לגור איתו םה בלונדון.
בעיר שהכרתי עד היום כבית שלי.
לפני שלושה חודשים, אימא שלי נסעה לבקר את חברוץיה וקרובי משפחתה בישראל, הייתי פעם אחת או פעמיים כשהייתי קטנה.. מאז צא יצא לי לחזור.
ואימא שלי הכירה מישהו, והוא הציע לה נישואין השבוע..
ועכשיו ברגע זה ממש, אני שונאת את החיים שלי.
תום נחמד והכל, באמת. הוא אלמן בלי ילדים, שאימא שלי התאהבה בו בצורה מטורפת.
והחליטה משום מקום להעביר את החיים שלי לישראל,
וניתקה אותי באחת מכל החברים שלי, ובן הזוג שלי.
אז אני תמר, בת 17.. וברוך הבא לאיך הפכתי להיות התפוז המכני, או ככה לפחות החברים שלו קוראים לי.
של הבחור הכי מושלם שהכרתי.. דין.