"בבקשה," קולו חלש, הוא מתחנן, ספק אלייה ספק לאלוהים. "את חזקה." הוא משכנע את עצמו, "הם באים," עוד הבטחת שווא, הם אפילו לא בדרך, הוא יודע.
אבל כף ידו אוחזת בחוזקה את כף ידה הקטנה, "עוד קצת," הוא לוחש לאוזנה ומנשק נשיקה קרה את מצחה, "את חייבת להיות חזקה," הוא מתחנן בלחש חירשי ועם כף ידו לוחץ קלות על כף ידה בכדי להראות שהוא כאן, איתה, לצידה.
"בבקשה," הוא מתפתל מכאבים, "תהיי חזקה," הוא עוצם את עיניו, מתחנן, "בשבילי."
-פאנפיק על הארי סטיילס-
-גמור-
-מוזמנות לקרוא גם את winter 2012, פאנפיק גמור על הארי-
"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות.
מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם.
אני מנחשת שצבע עיניו משתנה לפי רגשותיו ועכשיו הוא לוודאי כועס, לכן הן נראות כהות יותר.
לסתו משורטטת כך שנדמה לי שאם אעביר את האצבע שלי עליה, אני אחתך. עצמות לחיו בולטות, אבל לא יותר מידי, במידה המחמיאה לו. שפתיו מלאות ובשרניות, כאלה שלכל בחורה יתחשק לנשוך מעט, בשרניות ואדומות מעט.
אפו מעט סולד בצורה המחמיאה לפניו. שיערו השחור, שחור פחם, שופע ונראה כל כך רך ונעים למגע כך שאני רק רוצה להעביר את ידי בשיערו. אני משתחררת מן הבהייה בה שהיתי לרגע מיופיו המהפנט.
"ת-תעזוב אותו... א-אני אביא לך את הכסף."
-----
הכירו את לאלי מילר, בחורה רגילה שלא יודעת מה צופן לה הגורל.
אחרי משמרת לילה, היא מצפה לחזור לביתה כרגיל, אבל אז היא פוגשת באדריאן סמית'.
ומשם...
שום דבר לא יחזור להיות רגיל.