סנט הולו / נואה&אמרסון

אמרסון.
בעבר חשבתי שסנט הולו היא עוד עיר שקטה ופסטורלית, אבל הזמן גילה לי כמה טעיתי.
היא הכילה ים של סודות, של סיוטים, וצלקות, שצופו בהמון שכבות של נערות אלגנטיות שמתנהגות בנימוס, ובחורים ג'נטלמנים, וגבריים, עם דעות מיושנות, שמוצאים רק בסדרות טלויזיה של שנות השמונים ומטה.
אקס אידיוט, אבא מתעלל, וגברים שיורדים לחיי היו דבר שבשיגרה.
אף פעם לא פגשתי גבר אמיתי, במלוא מובן המילה.
עד שפגשתי בו.
הוא גרם לי להרגיש תחושות שלא הרגשתי המון זמן.
ואני לא מדברת על רגשות.
אני מדברת על פחד שזרם לי בורידים.
על חרדות, וזיכרונות מאיימים שצפו באחת.
אבל הוא הרחיק אותם.
הוא הגן עלי מהסיוטים שלי.
הוא הגן עלי מעצמי.

נואה.
הכול התנהל על מי מנוחות.
רגוע משציפיתי אפילו.
העסק הזרים בכמויות, השם שלי התחיל להתפרסם בכל האיזור.
בחורות נפלו לי לרגליים כאילו הייתי אלוהים, והבחורים התחילו לפחד ממני.
אהבתי את זה.
מאוד.
ואז היא הגיעה.
ולהגיד 'הרסה הכול' יהיה מחמאה לעבודה שהיא נתנה.
היא פשוט שברה הכול לחתיכות.
ואת החתיכות היא לקחה, וניפצה לרסיסים.
נערה עם מבט מפוחד, ועיני שמים מהפנטות.
היא לא הסגנון שלי.
היא עדינה, חכמה, שקטה.
היא כל מה שלא מדליק אותי בבחורה.
אבל, אלוהים, היא מדליקה אותי.
בטירוף.
ואני שונא את זה.