מונולוגים
  • Reads 63
  • Votes 12
  • Parts 4
  • Reads 63
  • Votes 12
  • Parts 4
Ongoing, First published Aug 28, 2023
כשאני ניסיתי להתקבל לחוג תיאטרון, לא הצלחתי למצוא מונולוגים מתאימים, היו בעיקר דברים מיניים/ עצובים/ ארוכים מדי. חיפשתי בכל מקום, בגוגל, בווטפאד, שאלתי אנשים, ולא מצאתי אפילו אחד מתאים. ואז חשבתי, אולי אני פשוט אכתוב אחד? אז בעקבות זה, החלטתי לפתוח את הספר, שבו אני מדי פעם אעלה מונולוגים, בעיקר מצחיקים, קלילים, שמחים/ עצובים, כבדים, ובעיקרון כל מה שיעלה לי לראש. (אשתדל לעשות כמה שיותר קומים, כי גם זה הכי אתגר בשבילי, וגם כאלה הכי פחות מצאתי) אז אני ממש ממש אשמח שתתנו לזה צ'אנס, ואפילו סתם להכנס לקרוא, בלי לעשות עם זה משהו. מעריכה כל הצבעה וכל תגובה♡ 
(מוזמנים להשתמש במונולוגים חופשי, רק אשמח שתספרו לי למה אתם משתמשים, כמובן שגם זה לא חובה, סתם מסקרנות ;) )
רק מציינת שבכותרת של כל פרק אני ארשום את האורך, את התוכן (אם עצוב, שמח, קליל וכו) 
אני אשתדל להמעיט בקללות, ותוכן מיני לא יהיה בכלל.
All Rights Reserved
Sign up to add מונולוגים to your library and receive updates
or
Content Guidelines
You may also like
מבין הצללים  by Shoval_maimon
26 parts Ongoing
״למה אנחנו נופלים אתה יודע?״ לחשתי מניחה לרוח לשאת את המילים שלי. הרגשתי את המיטה מתקפלת תחת המשקל הנוסף וחיוך קטן ועצוב הופיע על פניי ״למה?״ הקול שלו גרם ללב שלי להחסיר פעימה, הכרחתי את פי להיפתח והמילים נשפכו ועשו את דרכן אליו. ״החיים הם לא רק קרני שמש ולבבות, החיים הם מערבולת, מנהרה חשוכה שנראה שאין לה סוף. כול מכה שאנחנו מקבלים היא חזקה יותר מהקודמת ואנחנו נופלים שוב ושוב אבל אנחנו עושים זאת כדי שנוכל להתחזק, כדי שנוכל לקום ולראות את האור בקצה המנהרה״. הופתעתי שהרגשתי את היד הגדולה שלו מלטפת את פניי, מנגבת את הדמעה הבודדה שהצליחה לברוח ולעשות את דרכה על לחיי ״אז למה את בוכה?״. פניתי ישירות אליו, מסתכלת בנקודה בה אני יודעת שהוא נמצא אבל עדיין הייתי עטופה בחשכה. ״אני בוכה כי אני לא חושבת שאוכל לקום הפעם, אני כבר לא יכולה לראות את האור״. כבר חמש עשרה שנה ליילה תומסון מתעוררת לחשכה מוחלטת, מאותו יום שהיא עברה את התאונה הארורה הזאת שגנבה את עינייה והשאירה אותה בעולם של חושך וצלילים, אבל ליילה היא שורדת ושהחיים הכו אותה היא קמה והכתה חזרה חזק יותר. דילן בראון הוא בלש במחלקת רצח שכול חיו סובבים סביב דבר אחד ודבר אחד בלבד: לצוד רוצחים. הוא גבר קשוח וחכם שסומך רק על האינסטינקטים שלו.
You may also like
Slide 1 of 10
מבין הצללים  cover
Princess for Daddy  cover
One-shots✨️🔪 cover
כבר לא קטע בודד cover
בלתי אפשרי  cover
קורי עכביש cover
אמת או חובה- החצויים סטייל cover
משיכה cover
אבל, אתה הבוס שלי cover
אלפא שלי cover

מבין הצללים

26 parts Ongoing

״למה אנחנו נופלים אתה יודע?״ לחשתי מניחה לרוח לשאת את המילים שלי. הרגשתי את המיטה מתקפלת תחת המשקל הנוסף וחיוך קטן ועצוב הופיע על פניי ״למה?״ הקול שלו גרם ללב שלי להחסיר פעימה, הכרחתי את פי להיפתח והמילים נשפכו ועשו את דרכן אליו. ״החיים הם לא רק קרני שמש ולבבות, החיים הם מערבולת, מנהרה חשוכה שנראה שאין לה סוף. כול מכה שאנחנו מקבלים היא חזקה יותר מהקודמת ואנחנו נופלים שוב ושוב אבל אנחנו עושים זאת כדי שנוכל להתחזק, כדי שנוכל לקום ולראות את האור בקצה המנהרה״. הופתעתי שהרגשתי את היד הגדולה שלו מלטפת את פניי, מנגבת את הדמעה הבודדה שהצליחה לברוח ולעשות את דרכה על לחיי ״אז למה את בוכה?״. פניתי ישירות אליו, מסתכלת בנקודה בה אני יודעת שהוא נמצא אבל עדיין הייתי עטופה בחשכה. ״אני בוכה כי אני לא חושבת שאוכל לקום הפעם, אני כבר לא יכולה לראות את האור״. כבר חמש עשרה שנה ליילה תומסון מתעוררת לחשכה מוחלטת, מאותו יום שהיא עברה את התאונה הארורה הזאת שגנבה את עינייה והשאירה אותה בעולם של חושך וצלילים, אבל ליילה היא שורדת ושהחיים הכו אותה היא קמה והכתה חזרה חזק יותר. דילן בראון הוא בלש במחלקת רצח שכול חיו סובבים סביב דבר אחד ודבר אחד בלבד: לצוד רוצחים. הוא גבר קשוח וחכם שסומך רק על האינסטינקטים שלו.