גורל
- Reads 344
- Votes 26
- Parts 6
אווה פריי
החיים שלי תמיד היו הזויים
אבל הם סך הכל די פשוטים
אבל מה לעזעזל קורה בזמן האחרון בלב ש לי מאז שהוא בסביבה?
הבטחתי לעצמי לא להתאהב אחריי האקס הדפוק שלי...עכשיו זה לא זמן טוב להתאהב.
ניהיה חברים לא יותר מזה.
בן סאסו
החיים שלי תמיד היו סוערים וריקים מאהבה
התרגלתי זה בסדר.
הכדורגל הביא לי קצת רוגע
אבל מה לעזעזל נסגר עם השלווה הזאת שהיא נותנת לי?ולמה לכל הרוחות אני מפחד לאבד את השלווה הזאת?
**************************************************
אי אפשר לדעת כלום...אבל לדעתי,לדעתי זה פאקינג גורל.
All Rights Reserved
Join the largest storytelling communityGet personalized story recommendations, save your favourites to your library, and comment and vote to grow your community.
You may also like
שיניתי אותו
המסדרונות של תיכון רידג' נורת' היו השטח שלי. לא משנה איפה הייתי - בחדר כושר, במסדרון או ליד הכיתות - הרגשתי את המבטים ננעצים בי מכל הכיוונים. זה מה שהיה להיות אלכס רומנו. חתיך, פופולרי, הבנות היו מתחרפנות רק מלראות אותי עובר לידן. חלק מהבנים היו מתים להיות אני, והבנות היו... ובכן, הן לא היו עוצרות מלחשוב עליי. הבנות תמיד נפלו לרגליי, אז לא הייתה לי שום סיבה להתעכב על אף אחת מהן. הכל היה משחק בשבילי. אבל אז ראיתי אותה. היא הייתה שם, מחוץ לספרייה, יושבת לבד עם ספר ביד. מי לעזאזל קורא ספרים בזמן הזה? יותר מזה, איך לא ראיתי אותה קודם? שיער חום, חלק כזה, נופל על הכתפיים שלה כמו גלים, ועיניים ירוקות שהזכירו לי את הים ביום סוער. היא לא נראתה כמו כל הבנות שבאו אליי, והתלבושת שלה הייתה פשוטה מדי - ג'ינס קרוע וגופייה לבנה - אבל היה בה משהו שגרם לי לעצור. בשביל לדעת את ההמשך תצטרכו להמשיך לקרוא ❤️ כל הזכויות שמורות לי קריאה מהנה ❤️Complete
קרב על בחורה - ליה דמבלדור
ליה היא בתו של אלבוס דמבלדור איך היא תשתלב, ומה משותף לטום רידל, דראקו מאלפוי והארי פוטר בכבודו ובעצמו. *הסיפור הוא במקום הספר השישי ככה שדמבלדור חי! * דראקו נחמד לכולם כשהוא מאוהב ככה זה אנשים תתמודדו! * וולדמורט הצליח לחזור להיראות כמו טום רידל בן ה16. תזרמו למרות שזה ל א קשור למציאות *מקווה שתאהבו וזהו ביושComplete
Velvet Chains- שלשלאות קטיפה
קאליה ״זה או שאת בוחרת במוות שכאן, או במוות שיחכה לך למעלה אם תסרבי.״ מילותיו של הנרי קולרו- הבן זונה הגס והמסוכן ביותר שפגשתי- עדיין מהדהדות באוזניי. אני חייבת לו כסף. הרבה מאוד. מה שהתחיל כהימור תמים הפך להתמכרות שהידרדרה מהר מדי, ועכשיו אני לכודה. לו היה גבר אחר, אולי עוד הייתי מצליחה לברוח. אבל הוא לא גבר רגיל. הוא שייך לעולם שאין ממנו מוצא. העולם התחתון. והכי גרוע? אני לא מצליחה להתרחק ממנו. לא משנה כמה מסוכן הוא נראה.. או כמה עמוק האפלה באמת שוכנת בו. מדוקס ביום אני הנרי קולרו- מנכ״ל מהונדס היטב עם חיוך של פרזנטור. בלילה אני מדוקס- הצל שזז בשקט. המתנקש שמסיים מה שאחרים לא מעזים להתחיל. המשימה הייתה ברורה: לעקוב אחרי מהמר כושל בשם חוויאר. ללמוד אותו. ואז לחסל. אבל אז היא הופיעה. לא מתוכננת, לא צפויה, לא שייכת. היא הפסידה. ולמחרת כבר גיליתי עד כמה היא יודעת לשחק מלוכלך. היא הפכה להסחת דעת, למשתנה שלא שקלתי. ועכשיו היא חלק מהבעיה. או מהפתרון. אני עוד לא החלטתי. 3#ברומנטיקה- 28.7.25 2# בפשע- 29.7.25 1# בפשע- 12.1.26
שומר ראש יקר
כשאת בתו של ראש המאפיה, חייך מעולם לא באמת שייכים לך. אן בראיין גילתה זאת ברגע שאביה הציב לצידה שומר ראש. קר, חסר רחמים, נאמן רק לפקודה. מהרגע הראשון, היא שנאה אותו. הנוכחות שלו הייתה כמו צל שלא מרפה, כמו כבלים שקופים שסוגרים עליה מכל כיוון. אבל מתחת לשנאה נדלקה אש אחרת. אש מסוכנת, אסורה, כזו שאי אפשר להילחם בה לנצח. לוקה יודע שהמשימה שלו ברורה: להגן על אן בכל מחיר. אבל כשהגבולות מתחילים להיטשטש, כשהיא נוגעת במקומות הכי אפלים בנשמה שלו, השמירה הופכת להתמכרות. מה שהיה אמור להיות תפקיד פשוט , הופך למשחק קטלני של תשוקה וסכנה. כי בממלכה של המאפיה אין מקום לאהבה. והמחיר על חציית הגבול גבוה מדי מכדי לשרוד.
שברי שתיקה
כשהלב זוכר את מה שהמילים שותקות לונה כהן לא מחפשת אהבה. היא רק רוצה שקט. אחרי שנים של כאב שהיא לא מעזה לדבר עליו, היא למדה להסתיר את עצמה מאחורי חיוך שקט ועיניים שמספרות סיפור אחר. עמית רוזן חוזר לארץ אחרי שלוש שנים, ומגלה שלונה כבר לא הילדה שהוא זוכר. משהו בה נשבר - והוא מרגיש את זה בכל מבט, בכל שתיקה. כשעבר מתחיל לבעבע מתחת לפני השטח, והקשר ביניהם מתהדק מחדש, לונה נאלצת לבחור: להמשיך לשתוק, או לתת לעמית לגעת בשברים שהיא כל כך ניסתה להסתיר . זהו סיפור על אהבה שמבקשת ריפוי, על קשר שמתחיל מחדש מתוך ההריסות, ועל האומץ לדבר - גם כשזה כואב
שארית האלים
שָׁאֵרִית הָאֱלִים בעולם המקביל "אֶלִיוֹרָה", זיכרונות האלים לא נעלמו - הם נשברו. חלקים מהם התפזרו בין בני האדם: רסיסי אור, שברי קללה, זיכרונות עתיקים שכוחם עדיין בוער. את הרסיסים האלה נושאים אנשים בודדים, שנקראים "הנושאים" - והכוח שבידיהם הוא לא רק מתנה. הוא מבחן. הוא סכנה. כשהסדק בין העולמות מתחיל להתרחב, נושאים מכל קצוות אליורה מרגישים את הקריאה. מישהי ששומעת מנגינה שאינה שוככת. מישהו שמתקשה להבדיל בין חלום לזיכרון. וילד אחד, שגופו נושא בתוכו אמת שאפילו האלים פחדו ממנה. האם הם יגלו מי הם באמת - לפני שהשאריות יהפכו לחורבן? אליורה זה יקום כמו היקום שלנו.. האנשים ה״רגילים״ רק שבו... עדיין נשארו רסיסים מהאלים...Complete
קוסם
ספר שלישי בסדרת כוח משולב לקרוא לאחר הספרים - 1. קוסמת, 2. מכשפה✨ לאחר מבצע מסוכן בלב העיירה של הקוסמים, אמילי מוצאת עצמה במרכזה של בעיה חדשה- היא נמצאת בעיירה התת-קרקעית של המכשפים, בין שני האחים האויבים: ראיין הקוסם ומארק המכשף. אף אחד לא יודע כיצד להתמודד עם הגעה של קוסם לעיירה של המכשפים, ובזמן המשבר הפוליטי החמור אמילי מוצאת דרך להגיע לזכרונות האבודים שלה. האם עברה של אמילי, רווי הסודות, יתגלה במלוא תפארתו? האם תשרוד את המסע בדרך לאמת? ואיך היא תצליח לתמרן זוגיות מוצלחת עם מארק, לצד הנוכחות הבלתי פוסקת של ראיין?Complete
אסון של מורה ותלמידה
~גמור~ הסיפור לא מתאים לכל אחד מבחינת הטרופים🤍 ~ זאת השנה האחרונה של כיתת י׳ב חשבתי שהשנה הזאת תעבור אחרת רגוע יותר אבל הכל התהפך כאשר המחנך החדש שלי לכיתה ביקש שאעשה בייביסיטר לבנו הקטן לא חשבתי שהתאהב בו אבל זה מה שקרה. הייתי המחנך שלה והיא הייתה הבייביסיטר של הבן שלי אני חושב שהתמכרתי היית מכור אליה יותר מכל דבר אחר לא חשבתי שהתאהב בנערה הזאת אבל זה מה שקרה. טרופים פער גילים מורה ותלמידה אב יחידני אהבה אסורהComplete
המסדרונות של תיכון רידג' נורת' היו השטח שלי. לא משנה איפה הייתי - בחדר כושר, במסדרון או ליד הכיתות - הרגשתי את המבטים ננעצים בי מכל הכיוונים. זה מה שהיה להיות אלכס רומנו. חתיך, פופולרי, הבנות היו מתחרפנות רק מלראות אותי עובר לידן. חלק מהבנים היו מתים להיות אני, והבנות היו... ובכן, הן לא היו עוצרות מלחשוב עליי. הבנות תמיד נפלו לרגליי, אז לא הייתה לי שום סיבה להתעכב על אף אחת מהן. הכל היה משחק בשבילי. אבל אז ראיתי אותה. היא הייתה שם, מחוץ לספרייה, יושבת לבד עם ספר ביד. מי לעזאזל קורא ספרים בזמן הזה? יותר מזה, איך לא ראיתי אותה קודם? שיער חום, חלק כזה, נופל על הכתפיים שלה כמו גלים, ועיניים ירוקות שהזכירו לי את הים ביום סוער. היא לא נראתה כמו כל הבנות שבאו אליי, והתלבושת שלה הייתה פשוטה מדי - ג'ינס קרוע וגופייה לבנה - אבל היה בה משהו שגרם לי לעצור. בשביל לדעת את ההמשך תצטרכו להמשיך לקרוא ❤️ כל הזכויות שמורות לי קריאה מהנה ❤️
More detailsContent Guidelines